לברוח. -לתחרות של מיכל (michalosh)-

אני רץ. הם רודפים אחריי. איך זה הגיוני שירגיש ששני האנשים האלה נמצאים בכל מקום? מכסים כל פינה כדי לתפוס אותי. מדי פעם אני מעיף מבט לאחור, בודק אם הם עדיין שם (כמובן שכן), עם פניהם הזועמות וריצתם המגושמת אך המהירה. הייתי חייב לעשות את זה, לגנוב את זה מהם. כמו המשפט שאומרים על דברים חשובים "אסור שזה ייפול לידיים הלא נכונות", אז אם הידיים שלהם היו נוגעות בזה… זה לא יהיה טוב.
אני עובר דרך סמטאות צפופות, קופץ מגגות בתים, דוחף אנשים בדרך. בדרך כלל הרעים הם האלה שבורחים מהטובים, איך במקרה שלי זה יצא הפוך?
שני הבריונים הגדולים שמאחוריי מצמצמים את הפער. בכל מבט לאחור הם קרובים בעוד חצי מטר, עוד מטר. הם במרחק של שלושה מטרים ממני כרגע. אני מתחיל לרוץ בשיא המהירות שלי, שזה לא הרבה יחסית אליהם.
ברקע אני שומע את צעקות האנשים שבהם התנגשתי בטעות, צעדיהם הגדולים של שני האנשים. הם קרובים. ממש קרובים. אני לא רוצה לסובב את הראש ולבדוק. אבל אני חייב. הם ממש מאחורי. הם לא תופסים אותי, ציפיתי לראות את ידיהן הגדולות אוחזות בכתפיי ומרימות אותי מעלה, אבל לא. אני מסתכל קדימה, הם לא צריכים לתפוס אותי.
במדרכה מולי, במכוניות, על גגות בתים וחנויות. עוד אנשים כמו השניים שרדפו אחריי, הם תקעו אותי כמו במבוי סתום. הם מתחילים להתקרב. הם לא איטיים כמו השניים שרדפו אחריי אך לא כאלה מהירים, נותנים לי זמן לחשוב על תכנית. הם מקיפים אותי מסביבי ומעליי, אז יש רק דרך אחת לצאת מכאן. מלמטה.
אני מחפש במבטי מעבר לביוב, כשאני מוצא אחד אני עובר דרך כל אותם אנשים שמקיפים אותי, חלק תופסים אותי ונושאים אותי, אך אני מצליח להיחלץ מאחיזתם בבעיטות ואגרופים. מנסה להשתחל מתחתם, מקווה שאני מספיק נמוך ונצמד לרצפת הבטון כדי שלא יבחינו בי.
אני יורד במדרגות אל הביוב עצמו, וגם שם מחכה הפתעה. שלושה, מחכים רק בשבילי. להפתעתי, מגיעה רחפת פתוחה וקטנה שנושאת אותי משם. אני מסתכל לאחור, מצמצם עיניים בניסיון לראות בחושך הזה אם הם עוקבים אחריי. פרצופו המטורף של אחד האנשים מקפיץ אותי שאני כמעט נופל מהרחפת. הוא נתלה מאחת קצוות הרחפת. אני דורך על ידיו, אך אחיזתו לא נרפית. לאחר כמה שניות של חיפוש אני מוצא על הרחפת אקדח, יורה בידו והוא נופל אל מי הביוב. שני האנשים האחרים, שהפכו לחמישה עם תגבורת, רצים במי הביוב ולידם בניסיון להשיג את הרחפת. אני נאלץ לכוון אליהם באקדח וכמה פעמים לירות כדי שלא יצמצמו את הפער.
סוף הביוב התת קרקעי מתקרב וגם שם מחכים אותם אנשים שמנסים להחזיר לעצמם את הנשק הגנוב. הם מנסים לחסום את המעבר. הרחפת מאטה, הם עוד מעט יתפסו אותי. אני מרים את האקדח, יורה בשניהם וממשיך בריצה החוצה. לפי מה שהספקתי לבחון, באחד הכדור פגע בכתף ובשני במרכז החזה, מעל קו הסרעפת הדק שניתן לראות.
ושוב אני רץ, הפעם על גשר, מפלס את דרכי בין המכוניות, כדי לברוח מאותם אנשים שאם לא הייתי גונב מהם את הנשק היו יכולים להשמיד אלפי אנשים.