כנפיים שחורות פרק-2 לתחרות של אנונימי/ת

קייל מיהר ללכת לאחר מזה לפני שבכלל הספקתי לומר משהו. הרגשתי נבוכה וקטנה ליד הלוקרים הכחולים והגבוהים עד שכריסטינה הגיעה, אפשר לסמוך על זה שהיא תצא אחרונה מהכיתה.
"אז הולכים?" שאלה מניפה את שערה לאחור ומסדרת את רצועת התיק על כתפה.
"כן, הולכים." אמרתי מבלי להביט בה, עיני היו נעוצות בגבו של קייל כשהלך במהירות במורד המסדרון לכיוון היציאה לחצר האחורית של בית הספר.
"סבאסטיאן יחכה לנו ליד תחנת האוטובוס, הולכים אליו ההורים שלו יחזרו מאוחר היום." אמרה מכניסה את הסמארטפון שלה לכיס אחרי שיחת הודעות עם סבאסטיאן.
"מעולה, אני רק אודיע לאימא שלי לפני. היא תמיד דואגת כשאני מגיעה מאוחר בלי להודיע לה." אמרתי שולפת את הפלאפון הישן שירשתי מאבי כשהחליף את שלו באייפון חדשני.
"אמא? סיימנו ללמוד ואני הולכת לסבאסטיאן עם כריסטינה אני אחזור מאוחר." אמרתי לה ברגע שהרימה את השפורפרת בבית.
"בסדר חמודה, תעשו שיעורים אבל אני צריכה שתעזרי לי לנקות ולסדר את הבית כשאת חוזרת." אמרה בקול רך וניתקה את השיחה.
"טוב בוא נלך, שלא נעקב את סבאס." אמרתי, הוא שונא כשאני קוראת לו ככה אבל השם שלו מתיש לפעמים. לכריסטינה לא אכפת שאני קוראת לה כריס ולי לא אכפת להיקרא לוס.
"עידכון קטן גם קייל בא, סבאסטיאן אמר שאת יודעת מי זה." אמרה כריסטינה וגרוני נחסם כשניסיתי לבלוע רוק.
"כן, פגשתי אותו בהפסקה הוא לומד איתנו ספרות. הוא דיבר איתי לפני שיצאת מהכיתה." אמרתי מנסה לא להסגיר את מבוכתי בקולי.
"טוב, הוא יסע איתנו באוטובוס. בואי נלך שלא נפספס אותו." אמרה וגררה אותי מהזרוע ליציאה. הגענו לתחנה וקייל עמד שם עם סבאסטיאן ופיטפט איתו.
"הי בנות, האוטובוס יגיע עוד מעט." אמר סבאסטיאן וחיוך רחב התפשט על פניו. כריסטינה רצה עליו נתלת על צווארו ומנשקת אותו.
"מרגיש כמו גלגל חמישי לא?" שאל אותי קייל בלחישה.
"כן, קצת. החלק המעצבן זה שאני שיכנעתי אותם להיות ביחד." אמרתי מכה את ידי קלות כדי להעניש את עצמי. קייל צחק וחיוכו מלא השיניים הצחורות כבש אותי. הוא היה כל כך חתיך ומסתורי. לרגע ראיתי שוב את הכנפיים מאחורי גבו והוא הביט בי במבט מוזר.
"מה קרה? יש לי משהו על הפנים?" שאל מושיט את ידו לנקות את הליכלוך הדימיוני.
"לא, פשוט….. נראה לי שראיתי משהו." אמרתי מבטלת את הסקרנות שלו בהנפת יד פשוטה. הוא הכניס את ידיו לכיס המכנס של התלבושת האחידה. הרגשתי קצת חשופה בחצאית המשובצת שכיסתה בקושי את בירכיי וכשישבתי בכלל ראו הכל, אבל חם מידי כדי ללבוש גרביונים.
"האוטובוס מגיע!" צעקה כריסטינה כשסוף סוף התנתקה מסבאסטיאן. מעולה! אני לא צריכה להמשיך את שיחת החולין המביכה והמיותרת הזאת. כשעלינו לאוטובוס התיישבתי ליד כריסטינה רחוק ככל האפשר מקייל. אני צריכה להכיר את הבחור החדש יותר טוב, וזאת ההזדמנות שלי.
"נזמין פיצה או סיני?" שאל סבאסטיאן כשפתח את השער לבית שלו בחריקת צירים ישנים למרות שביתו היה מודרני מאד הוא גר כאן כל חייו.
"סיני, אכלנו פיצה פעם קודמת." אמרה כריסטינה כשעברה בשער אחרונה וסגרה אותו אחריה.
"סיני, אני אוכל פיצה היום בערב." אמר קייל והלך מלפניי בשביל החצץ שהוביל לדלת הכניסה.
"אז סיני זה יהיה, לכולם יש כסף." שאל סבאסטיאן כשהתעסק עם המפתחות שלו בחור המנעול.
"כן, אמא שלי הביאה לי לאוכל בקפיטריה אבל האוכל שם גועל נפש אז…" אמרתי מרימה את כתפיי ונכנסת לסלון רחב הידיים של סבאסטיאן מורידה את נעליי בכניסה כמו כולם.
"טוב תשימו את הדברים בחדר שלי שנתיים אני אעשה את ההזמנה. כולם כמו תמיד?" שאל והנהנתי ביחד עם כריסטינה.
"אני אקח עוף לימון ואגרול." אמר קייל כשפתח את שרוכיי הנעליים הכבדות של התיכון שלנו.
"סבבה אז כמו לוסי." אמר סבאסטיאן ולקח את שפורפרת הטלפון בבית שלו מחייג את המספר שזכר בעל-פה.
"איזה צירוף מיקרים." אמר קייל בחיוך כובש והרגשתי את לחיי מאדימות.
"כן, איזה צירוף מיקרים." אמרתי ממהרת לעלות במדרגות הזכוכית לחדרו של סבאס. כמו תמיד היו מפוזרים בגדים על הרצפה וניירות וספרים לא מסודרים על שולחן הכתיבה שלו.
"כשאני באה אליו אני מסדרת אבל הוא מצליח לבלגן הכל ברגע שאני הולכת." אמרה כריסטינה מזיזה חלק מהבגדים עורמת אותם על המיטה שלו. קייל צחק בקול מפתח החדר מחזיק ביד אחת את נעליו ובידו השנייה את התיק שלו.
"ואני מניחה ששלך לא נראה ככה כל נזמן?" שאלתי אותו בטון סרקסטי.
"האמת שלא, ההורים שלי מאד מקפידים." אמר והניח את הנעליים והתיק ליד הדלת.
"טוב, האוכל יגיע עוד חצי שעה בערך אז בנתיים מה אתם רוצים לעשות?" שאל סבאס כשעלה לחדרו והגיח מאחורי קייל שלידו נראה כמו ענק למרות שסבאס בגובה מטר שמונים וקצת.
"האמת לא משנה לי, אני הולך לשבת בסלון. אתם מוזמנים להצטרף אליי." אמר קייל ומשך בכתפיו ומביט בעיניי.
"אני גם יורדת, בלי עסקים מוזרים." אמרתי מביטה על סבאס ברצינות ואיום סרקסטי והוא הרים את ידיו כנכנע. גיחחתי לעצמי וירדתי אחרי קייל למטה שלמרות שהייתי כמה מדרגות מעליו היה בגובה שלי.
"איך זה שאתה כל כך גבוה." שאלתי אותו כשהתיישב על הספה האדומה הארוכה ואני מתיישבת מולו על הכורסא השחורה ומרימה ידית שפתחה משענת לרגליים.
"גנים, ההורים שלי מאד דבוהים וגם סבים שלי." אמר משלב את ידיו מאחורי ראשו מתבונן בי בחשדנות. הנהנתיי ונשענתי לאחור עוצמת את עיני, שמעתי ציחקוקים מהקומה למעלה כנראה סבאס מדגדג את כריסטינה.
"אפשר לשאול אותך משהו?" שאלה קייל והנהנתי לאישור משאירה את עיני סגורות.
"נפגשנו בעבר?" שאל ופקחתי את עיני בפליאה.
"לא שאני יודעת, למה." שאלתי מתיישרת בכורסא.
"כי יש לי הרגשה שאנחנו מכירים מקודם." אמר משעין את ידיו על הרגליים שלו מסתכל בעיני שוב ועיניו נראו עדיין שחורות כולן.
"לא ראיתי אותך עד היום בבוקר קייל, אבל אם אתה מאמין בגילגולים קודמים אז אולי בגלגול אחר." אמרתי מחייכת אליו ומרגישה שאני נסחפת לתוך עיניו כאילו הן חור שחור ואני אור יום.
"אולי." אמר בחשדנות מצמצם את עיניו וקם אליי, ראיתי שוב את הכנפיים מאחוריו והוא הקים אותי מהספה מנשק אותי.