חתול שחור .

~פרק 1 – מכת המוות –

תתעוררי כבר !!! " צעק אחד הסוהרים בזמן שדפק על הסורגים שבתא.
חלום התעוררה בבהלה ולא הבינה מה קרה.
"את צריכה הזמנה מיוחדת ? קדימה , ארוחת בוקר ולעבוד ! " אמר הסוהר הגבוה .
"לא .. אני כבר אתחיל " אמרה חלום בהיסוס בזמן שהסתכלה על הצלחת שהיה מונח עליה פרוסת לחם . כשהשומר המשיך ללכת היא התחילה לאכול בפרעות את הלחם , כמה שהיא חיכתה לזה אבל היא לא נתנה לאף אדם לראות את הכאב שלה ואת הרעב שלה .
"שומר.." היא אימצה את קולה ברוב כוחותיה "שומר..?" היא קמה באיטיות והלכה לכיוון הסורגים באיטיות היא הרגישה כאילו הרגליים שלה עכשיו ישברו אם היא תעשה צעד לא נכון . "שומר.." היא אימצה שוב את קולה .
"אני שמעתי עכבר קורא לי ?" אמר השומר בכעס .
"אני .. אני סיימתי את האוכל " היא גימגמה בזמן שהיא מחזיקה את הסורגים כיאלו זה הדבר היחיד שיחזיק אותה .
"טוב , אנחנו כבר מביאים לך משימות . " השומר אמר זאת ועל פניו נמרח חיוך קצת רשע .
"אבל , יש לי היום יום הולדת " אמרה חלום בחשש .
"נו שיהיה לך במזל רע , מה את רוצה ממני ? " אמר השומר .
"פשוט , רציתי לקבל את "מתנת היום הולדת " שלי ." אמרה חלום ועיניה נצצו.
"את רוצה יותר מדי לא תמיד מקבלים את מה שרוצים . אבל בגלל שאני במצב רוח נדיב היום אני כבר אלך לבדוק את העניין ! אם אנחנו נגלה ששיקרת הלך עלייך " הוא הסתכל עליה במבט זועם והלך.
היא נפלה היא פשוט לא יכלה להחזיק יותר את עצמה , כמה שהיא קיוותה עכשיו לארוחה טעימה ומשביעה כמו שהם מקבלים בימי שבת . ובימי הולדת ? לפעמים הם אפילו מקבלים עוגית שוקולד .כל יצור אחר לא היה מתלהב במיוחד מהעוגיות האלה אולי כי הם לא הכינו את זה כמו שצריך אבל בכלא? הם לא אמרו "לא" לאוכל לא משנה מה זה היה.
"חתיכת שקרנית ! חכי חכי מה הולך להיות לך היום משקרת לסוהר? " השומר חזר ואמר זאת בזעם רב.
"היום אמור להיות היום הולדת שלי " אמרה חלום בהחלטיות רבה ולא וויתרה .
"את לא שמעת אותי בפעם הראשונה ? היום הולדת שלך הוא בכלל מחר ! ניסית לקבל שתי מתנות יום הולדת ? לא השנה " אמר הסוהר בזעם ."אני הבאתי כמה יצורי צל שיטפלו בך אני חושב שמגיע לך , זאת תהיה מתנת ה"לא יומולדת שלך" " עיניו היו אדומות והיה בהן ניצוץ של שמחה .
"לא ! לא בבקשה אני מתחננת " חלום אמרה בקול מתחנן בזמן ששתי דמעות זולגות על פניה.
"אני אוהב כשהם מתחננים " אמר הסוהר הגבוה לחברו . " היית צריכה לחשוב על זה קודם גויישרית שכמותך ! "
גויישרים היו כל היצורים שהם בעצם לא משתייכים לארץ האופל באיזשהי דרך .
חלום התחרטה על זה שהיא אמרה משהו בנוגע ליום הולדת שלה . היא ידעה שזה לא יעבוד היא ידעה שהיא לא תוכל לעבוד עליהם ! אבל, היא רצתה לראות את השמש אפילו לכמה רגעים קטנים , שהקרני אור המלטפות של השמש ילטפו אותה ויחממו אותה .
יצורי הצל התקרבו והלב של חלום פעם בחוזקה . רק פעם אחת בחייה היא הגיעה למצב שבו יצורי הצל התחילו להתעלל בה .
יצורי הצל היו כמו צל של כל דבר יצור חי או דומם והם גם ידעו לקבל את הצורה של הצל של אותו היצור וככה לעקוב אחריו או להשתלט עליו .
"לא בבקשה ! " התחננה חלום . "אני לא עשיתי כלום זה לא מגיע לי ! " היא צעקה את זה בכל כוחה.
היא התקפלה , היא ידעה שזה לא יעזור לה והם יוכלו לעבור דרכה ועדיין להכאיב לה אבל באותו הרגע היא לא חשבה בהיגיון , זה היה ניראה כאילו היא בחיים לא חושבת בהיגיון "
יצורי הצל נכנסו לתא הקטן של חלום הם היו בערך חמישה .
שניים מהם החזיקו את חלום בחוזקה באוויר ככה שהיא לא תוכל לזוז אפילו מילימטר אחד .
והם התחילו לעבור דרכה אצלהם זה היה ניקרא "מכת המוות" אפילו שזה לא היה נדיר שהיא תהרוג מישהו אבל זה גם קרה . הגוף של חלום כאב כל כך, הכל שרף , כל איבר ואיבר בגוף שלה הרגיש כאב ברמה בלתי נסבלת . "מתי זה יסתיים "היא חשבה לעצמה .
היא שמעה קולה שאומר : " אף פעם " ואיתו התלווה צחוק מרושע .
היא ניסתה לזוז אבל לא יכלה , היא רצתה לברוח אבל ידעה שזה חסר סיכוי .
אני רוצה למות ! אמרה לעצמה אני רוצה למות !! מה כבר ביקשתי ?
היא שמעה את אותו הקול אומר : "אנחנו נעדיף להשאיר אותך בתא הזה שנים על גבי שנים ולהתעלל בך שנים על גבי שנים "
זה נמשך רבע שעה עד שליצורי הצל כבר לא היה מעניין להתעלל בחלום . חלום הרגישה כאילו זה נמשך כל כך הרבה זמן .
הם עזבו אותה היא נפלה על הרצפה והכל כאב אצלה הכל שרף היא לא יכלה לחשוב בהיגיון היא רצתה עכשיו להרוג את עצמה לא משנה מה אבל העיקר למות, העיקר שהכאב הזה יפסיק.
היא רצתה להירדם ולא לקום אף פעם או עד שהכאב יעבור לגמרי .
"נהנת?" אמר הסוהר בציניות "אני מקווה שזה לימד אותך לא לשקר לי יותר ! חתיכת מכשפה עלובה . קדימה תקומי כבר יש לך עבודה לעשות "
"מה אני צריכה לעשות ? " אמרה חלום שלא היה לה אכפת מכלום כרגע .
"לחפור בורות " אמר הסוהר .
"למה ?" שאלה חלום .
"זה בשביל הגופות" אמר הסוהר בחוסר אכפתיות .
"גופות ? " שאלה חלום .
"וואו את טיפשה לגמרי . בשביל כל האנשים שהרגנו כי הם ניסו לבגוד בשלטון ! " אמר הסוהר בכעס .
הגיעו עוד סוהרים לתא של חלום הם אמרו כמה כשפים ולבסוף לקחו מפתח ופתחו את התא .
"צאי כבר " אמר סוהר אחר אלא אם כן את רוצה להישאר שמה שבוע שלם "
חלום נעמדה במהירות היא השתדלה לפחות גם ללכת מהר אבל כל תנועה שלה כאבה לה בכאב שלא היה אפשר לתאר .
הם החזיקו אותה חזק ומאחוריהם היו גם יצורי הצל ששמרו עליה ועל השאר למקרה שמישהו יחליט לברוח .
הם הגיעו לחדר קטן שנמצאו בו הרבה דוסקונלים שהם בעצם היצורים שמתייחסים לארץ האופל.
הם אלה שנתנו לכולם הוראות ואמרו לכולם לאן ללכת .
"קדימה ! אתם תעשו את זה בדיוק כמו בני אדם ! תחפרו כמוהם תזיעו כמוהם ותתעייפו כמוהם ! "
אמר אחד האחראים של המקום .
הם נתנו לכל אחד את חפירה , חלום בקושי הצליחה להחזיק אותו אבל היא ידעה שכדאי לה להיזהר מכל צעד שתעשה .
"שם?" אמר הסוהר .
"חלום " אמרה חלום בחשש .
"הנה מצאתי אותך " הוא אמר בזמן שדיפדף בדפים רבים "שורה מאתים שמונים ושבע לכי למגלשה מספר שלוש ותחשבי כל הזמן על מספר מאתיים שמונים ושבע! אל תפקששי . מובן ? " אמר הסוהר .
"כן בטח " היא התקדמה אל עבר המגלשה , היא צלעה . כולם בהו בה לזמן מה היו כמה שריחמו והיו כמה שצחקו עליה . לא היה לה אכפת העיקר להגיע למגלשה מספר שלוש ולסיים את זה כמה שיותר מהר .
היא ניכנסה למגלשה מספר שלוש וכל הזמן חשבה :"שורה מאתיים שמונים ושבע , מאתיים שמונים ושבע " וכשראתה ששום דבר לא באמת קורה היא אמרה " שורה מאתיים שמונים ושבע" בקול ולפתע התפזרה עליה אבקה כלשהי ולאחר מספר שניות היא מצאה את עצמה בשורה מאתיים שמונים ושבע .
היא הסתכלה בצדדים היא קיבלה בחילה וחשבה שהיא עומדת להתעלף מזועזעת מהמראה שהיא ראתה.