הכיתה

"אני יכול לרצוח את הנבלות האלה!",על הדף הריק מתוכן.

מסך יכול להשתנות.

הוא זרק את כתמי הדיו על המסך שהראה את התוכנה, ירוק, אדום, שחור, "אולי אלא לא הצבעים הנכונים. מה שבטוח זה שהתמונה שעל הדסקטופ לא תיראה יותר. על המסך הזה".

"אולי הייתי צריך לשנות משהו בהגדרות פשוט." חשבתי לעצמי.

הפעמון צלצל ואף אחד לא יצא מהכיתה, אפילו צעדים לא נשמעו. וכולם ישבו בכיסאות שלהם.

הם לא ידעו למה.

הם יצאו החוצה לשחק ושכחו שלפני רגע אחד הם נאבקו על נשימותיהם. "תגידי את חושבת שאנחנו נשרוד?",שאלה הילדה עם הקוקיות. זה לא כזה גבוה חייכה הילדה עם הגבה המחוברת. "בואי פשוט נעשה את זה", והן התגלצ'ו.

הילדים שיחקו קלאס באותו יום והילדות בכדורגל.

החננות שיחקו תופסת.

והיותר חננות שיחקו מחבואים.

"תגידי זה לא נראה לך מוזר שרק אנחנו מתגלצ'ות?. שאלה הילדה עם הקוקיות. "אל תדאגי, הם ישרדו, חייכה הילדה עם הגבות המכוערות והתגלצ'ה.

הילדים קראו לבנות שיעזרו להם בקלאס.

החננות שיחקו תופסת.

והיותר חננות התחבאו.

ההכי חננה חיפש אותם. "הם לא פה, תלך מפה", אמרה הילדה עם הגבות, הילדה היפה שתקה. "למה היית צריכה לשים לו רגל"? צעקה. הילדה עם הגבות לא יכלה לזוז.

כמעט כל הילדים מצאו את הילדות.

החננות תפסו אחד את השני והחלו לבעוט כשהם תופסים.

והיותר חננות הלכו לחפש את דניאל.

דניאל שכב, "הגבות" היתה בשוק, ו"היפה" התגלצ'ה ובדקה אם הוא בסדר. "הגבות" עמדה בלי לזוז. דניאל תפס את שירן והחל לנשק אותה. הילדה עם הגבות כעסה והלכה. שירן ברחה להלשין למורה על דניאל.

רוב הילדים קרעו לבנות את הצורה בקלאס.

החננות שיחקו תופסת עם היותר חננות ששיחקו מחבואים, ובעטו בהם..

היפה הלשינה, הגבות ניסתה לברוח מבית הספר. דניאל רץ בלי לדעת לאן.

הילדות היו מבולבלות והילדים שיחקו קלאס כמו שלימדו אותם. החננות תפסו את היותר חננות. ודניאל רץ להרביץ לזאת עם הגבות כדי שלא תלשין.

הילדה עם הגבות החליטה לקפוץ מהשער. היא טיפסה עליו כמו "בן". בהשמע הצלצול דניאל תפס אותה, והיא "השתפדה" על השער. דניאל עמד. הילדים עמדו, החננות עמדו, הילדה היפה עמדה וכך גם המורה.הם הרגישו את הגבות, מתה.

הפעמון צלצל ואף אחד לא יצא מהכיתה, אפילו צעדים לא נשמעו. וכולם ישבו בכיסאות שלהם. אך להבדיל מיום לפני עכשיו הם ידעו למה.