האתגר השני לתחרות של OTDS
אתה מחליט ללכת, לצאת החוצה מהמקום הבטוח אל העולם הגדול. אתה כבר לא כל כך צעיר, אבל החיים לפניך. יש כמה שבילים שנמתחים עד אין קץ, אתה בוחר אחד ותוהה אם לא עשית טעות. משום מה, נראה שברגע שאתה בוחר דרך אחת, לעולם לא תוכל לצעוד באחרת. אני מקווה בשבילך שלא טעית, הייתי רוצה שתהיה מאושר.
אתה ממשיך ללכת, חסר כל, נווד על דרך ראשית שבה אף אחד לא עובר. הכרכרות שחשבת שיספקו לך חברה מדי פעם, כאילו לא קיימות. אתה כל כך לבד, וזה מדהים שאתה לא משתגע. אמנם אתה יודע שזה לא יימשך עוד זמן רב, אתה יודע ששפיות אינה דבר שנשאר איתך, אבל אתה עם האופטימיות שכל כך מאפיינת אותך, אתה מחייך ושורק מנגינות שישמעו זרות לכל מי שהוא לא אתה.
אתה ממציא סיפורים, על עצמך ועליי, כאילו אני לצידך כל הזמן. אתה מדבר אליי, ואני רוצה שתמצא את מה שאתה מחפש, שתפסיק ללכת בשממה רק בגלל שיש בה שביל. אני רוצה שתתחיל לסטות מהדרך, אולי תמצא דרכים אחרות כי כרגע זה בטוח- עשית טעות. בחרת בדרך שרק בעזרתי תוכל לצאת ממנה. ואני מנסה לעזור, אין לך מושג כמה, כי אתה אהובי, אתה כל מה שאי פעם היה לי בעולם, אתה זה שעזב אותי ובחר לחפש את עצמו, אבל איבד את שנינו.
תגובות (5)
קטע יפה. עשית שימוש יפה בזמן הווה…
כנראה שאת מהירה, לופה. ולא רק מהירה אלא גם פשוט מדהימה.
קטע מדהים. כן, מושג לא ספרותי בעליל. שיהיה. לפני שאגיד כל דבר אחר, הכתיבה פשוט סוחפת ולא מרגישה מתאמצת מדי, וקל מאוד לדמיין ולהזדהות ופשוט לזרום עם זה כמו על גלים של כתיבה טובה. פשוט מעולה.
הסיפור אמנם כתוב ברובו במילים שהן בזמן הווה, אבל הוא לא בדיוק בנקודת זמן של הווה. כלומר היא מדברת על משהו שקרה בעבר ופשוט מתארת את רובו במילים שהן בזמן הווה. למרות זאת, נתתי הוראה רחבה מאוד, וזה לא חורג ממנה בכלל, אז אני לא רואה את זה כבעיה. פשוטו כמשמעו זו לא מפלצת כזו נוראית.
אין לי משהו בלתי חיובי בבסיסו להגיד על הקטע הזה. אהבתי ונהניתי מאוד. כל הכבוד!
תודה רבה!
וואי… איזה יופי.
אוף… יצא לי משהו דומה.
אני אכתוב משהו חדש…שלא תחשבו שהעתקתי.
החלטתי בכל זאת ללכת עם מה שכתבתי…
אני לא העתקתי למרות שהנושא הוא דומה