צבעים של אהבה (לתחרות של סקרלט)

הלכתי לבית ספר, לבי מלא באושר. השמיים היו צבועים בכחול בהיר, הציפורים הצבעוניות צייצו והעצים היו צבועים בירוק יפהפה.

ומדוע הייתי כה מאושר, למעשה? כי היום היה היום שבו אני אדע מה היא אהבה. הרי קבעתי להיפגש עם אהובתי, לאחר הלימודים.

אז לאחר כמה שיעורים אפרוריים משעמום, פגשתי אותה. היא לבשה חולצה אדומה וג'ינס. היא הייתה יפהפייה, כרגיל.
"היי" אמרתי בחיוך רחב.
"היי" היא אמרה בחיוך קצת מאולץ, לא הבנתי למה.
"אז תוכל לתת לי להעתיק את השיעורים במתמטיקה?" היא שאלה.
בהיתי בה בחוסר הבנה.
"מה?"
"קבענו שניפגש היום ותיתן לי להעתיק את השיעורים במתמטיקה, אתה לא זוכר?"
"אה… אולי קלטתי רק את החלק ש… ניפגש… אבל אין בעיה…"

בלבי הרגשתי תחושה אפרורית של כאב חזק. חשבתי שהמטרה של הפגישה היא אחרת ממה שהיא באמת הייתה.
היא לא באמת התעניינה בי. היא רצתה רק להעתיק ממני את שיעורי הבית במתמטיקה.
נתתי לה להעתיק את השיעורים.
"תודה" היא אמרה.
ופשוט הלכה משם.

חזרתי מבית ספר, לבי מלא בצער.
השמיים היו צבועים באפור כהה, הגשם השקוף ירד והעצים היו צבועים בירוק מכוער.