אור ליבי-פרק 3

"כואב לנו, עצוב לנו, הבחור היקר לנו מכל בן 21 ואבדו חייו."
הספיד אלרן את אחיו, עיניו אדומות מביטות אל קברו של אור
שירה עמדה לצידו ובידייה ממחטות ספוגות.
תמכתי בכתפייה בזמן שאני עצמי הייתי זקוקה לתמיכה, בכל הרגעים האלה כעסתי, כעסתי על עצמי שאני עדיין כועסת על אור, הוא בטח רואה אותי בשמיים ומצטער.
הנחתי את הפרחים, וכולנו פנינו ללכת.
החזקתי את ידייה של שירה ופתחתי את דלת המכונית.
"שירה, אני בטוחה שאור היה שמח אם את היית מתגברת וממשיכה את חייך כרגיל, גם לי זה קשה את בוודאי יודעת מה היה לי עם אור, אבל אני משתדלת להמשיך הלאה."
שירה הנהנה בראשה, הסעתי אותה לביתה ונפרדתי ממנה.
צלצלתי בפעמון הבית, "אוריה!!" אימי פתחה את הדלת.
עטפה אותי בזרועתייה ולחשה "מצטערת, רק עכשיו שמעתי מה קרה."
לפחות היא מבינה אותי, היחידה שחיבקה ועודדה.
צלצול טלפון נשמע ברקע, רצתי לענות.
"הלו,"
"שלום, אני מדבר עם אוריה?"
"כן, מי המדבר?"
"מדבר יעקב וייס, אני רוצה לבשר לך שהתקבלת כשחקנית ראשית בסרט 'ים כחול'"