"אהבה מתוך החשכה"- סיפור בהמשכים (פרק 10)

פרק עשר: נעמה.

אני נעמה, בת שלושים מכפר סבא. עשיתי תואר ראשון בפסיכולוגיה, ולמרות זאת אני ממשיכה לעבוד ב"מילים בחשכה".

אני בחורה מאד שקטה, אך מאד משמחת את הסובבים. מעולם לא הייתי מרכז העניינים.
אני נשואה לבעלי כבר חמש שנים, ויש לי שני ילדים מקסימים: "סטיבן", בן שנתיים, ו"ניק", בן שנה.

את בעלי, "סמי" הכרתי מגיל 10, הורינו היו שכנים וחברים במשך שנים. מאז שהייתי קטנה הוריי לחצו עליי להיות איתו. הם תמיד חלמו שאהיה שלו. לא רציתי… לא הרגשתי חיבור. אנחנו מאד דומים, כמעט ואין שוני בינינו. זה מאד מפריע לי.

כשהייתי בת 12, הוריי נקלעו לחובות רציניים, והיה עליי לעזור להם ולפרנס את המשפחה. הלכתי ללמוד, ובין לבין עזרתי בעבודות פיזיות.

היום אני סובלת מכאבים ובעיות ברגליים: "נמקים".
מאד קשה לי לעשות פעילות גופנית, אך אני לא מוותרת לעצמי. אני תמיד מזכירה לעצמי שיש לי מחויבות גדולה כלפי ילדיי, וכל סביבתי.

אני תמיד מרגישה שאני צריכה לרצות אחרים, ולא להעליב או לפגוע חלילה באף אחד. כלפי לין אני מרגישה קרבה מאד חזקה. היא כמו אחותי. ולכן, אנחנו תמיד מרשות לעצמנו לריב, כי גם ככה הריבים שלנו נגמרים מהר.

אבל, עם כמה שאני קרובה אליה, אני מרשה לעצמי גם לא לספר הכול מהכול.

למשל, לין כל כך מתרגשת מהבחור העיוור שכביכול אוהב אותה, אבל היא לא יודעת שאני חווה תקופה קשה כרגע. אני בתהליכי גירושין.
ואם כבר גירושין, אז אלו הגירושין הכי נחמדים שיש. בשנייה שהצעתי גירושין, בעלי ישר קפץ ממקומו ואמר: "בדיוק מה שרצינו והתביישנו לומר בפני הורינו." זה היה מאד חשוב עבורי שיתמוך, אך מצד שני זה דיי מעליב לשדך ללין, כשלי אין אהבה אמיתית. היא תזכה בסוף לאהבה ואני לא.

אני מקנאה בה מאד. היא מאוד מיוחדת ומגושמת וזה משהו שמאד מקרב אותה לגברים.

אהבה זה משהו שאני מאד מאמינה בו, והוא אמנם גורם לאושר, אך מה עם קודם למצוא את האושר מבפנים?!