"אהבה מתוך החשכה"- סיפור בהמשכים (פרק תשיעי)

פרק תשיעי- לטרוף את החיים.

אני טורפת את החיים, זה נכון.
מאז ומתמיד הוריי היו מעירים לי על כך שאני ממהרת מדיי. זה נכון. יש לי מין תחושה עמוק בפנים שעליי לבצע כל פעולה באופן מהיר, באופן אוטומטי. ללא מחשבה. פשוט פעולה, אחת, פשוטה, שמכינה אותי לסיפוק רגשי עד למטרה הבאה.

וכששגרת היום יום מתחילה לשעמם אותי פתאום, היא משפיעה על הנשמה, ואז מתחילים כל הפחדים, חששות צצות להן מכל פינה, והנפש לא שקטה.

מצאתי את עצמי, מתוך חלום, עוצמת עיניי, ופשוט נחה על ההגה.

"גברת, תראי מה עשית! את לא מקשיבה! את בסדר? פגעתי בך?" -נשמע קולו של הנהג שדופק על חלון רכבי, מעט אטום ולא ברור.

זה קרה מתוך חלום, הייתי שקועה במחשבות על העתיד שמצפה לי. וכל מה שמטריד אותי בחיים האלה.

"יש לה טלפון נייד. בוא נראה מי יש לנו כאן שאפשר להתקשר אליו ולספר לו על התאונה…" -אמר מתנדב ב"מגן השמירה".

"הלו? לין? מה הפעם? לא הבנת את המסר?" -קולה של נעמה בקע מטלפון הנייד.

היא נשמעה עצבנית.

"איפה את בדיוק? למה לא באת לעבודה?" -היא המשיכה. שני המתנדבים ב"מגן בשמירה" העיפו מבטים זה בזה.

היא הייתה על רמקול.

"שלום, נעמה, נכון?" -אמר אחד המתנדבים בקול צרוד.

"מי זה ומה אתה עושה עם הנייד של החברה הכי טובה שלי? חטפת אותה?" -היא השיבה נשמעת מבוהלת.

"לא…" -הוא השיב מגחך מעט.

"חברתך הטובה עברה תאונת דרכים קשה. בעקבות הרדמות על ההגה." -הוא המשיך עם הבשורה הקשה.

"מה?!" -היא השיבה לו בקול מופתע.

"תגיעי לבית החולים- 'ריפוי', שם תטופל. יש לה בן משפחה שאולי יכול להגיע?" -הוא השיב לה בקולו הצרוד, משתעל מעט ומחכה לתשובה.

"לא… הבחורה עלתה לארץ לבד. הוריה לא אוהבים אותה בכלל…" -היא השיבה בקול מתוח.

"טוב… אל דאגה. הבחורה תטופל כמו שצריך." -השיב לה המתנדב, וניתק את השיחה.

"איזו יפה היא, אה?" -פנה אחד המתנדבים עם הקול הצרוד אל חברו המתנדב השני.

"אל תגיד לי שעכשיו גם על מטופלות אתה שם עין…" -השיב לו המתנדב השני.

"היא יכולה להיות בת זוגי הפוטנציאלית…" -הוא המשיך וחייך.

"טוב יאללה שנגיע כבר כי אין בי עוד כוח לשמוע אותך מתפעל מבחורה לא אחראית." -הוא השיב לו בכעס.

טרף החיים שלי נמשך גם אחרי כל סבל. כוח הסבל שבתוכי הוא חדור מטרה, ותמיד הוא שם לצידי, לאורך כל הדרך.