"אהבה מתוך החשכה"- סיפור בהמשכים (פרק שלישי)

פרק שלישי: "פוקר פייס".

מכירים את זה שאתם עסוקים במחשבות רוב הזמן, עד כדי כך שפניכם מציגות רק מצב אחד, מצב בו אתם לא מראים מה אתם באמת מרגישים, אלא מעוררים מליון מחשבות…
מחשבות כגון: "תראה את הבחורה הזו, היא שקטה מדיי, היא כועסת, היא זועמת, היא חושבת יותר מדיי, היא מגלגלת עיניה, היא חושדת בכולם, היא בן אדם קר, וגס רוח, וכו…"

אז כן… עם כמה שזה קשה להודות, פניי הם כפני פוקר. ממש "פוקר פייס" בהתגלמותו.
כך אני נראית בכל פעם שאני נשאבת עמוק אל תוך מחשבות על הבדידות שקיימת בתוך לבי.

זה כאילו, ברגע אחד אני יכולה להשאב פנימה, אל תוך הייסורים שבפנים, ולשכוח שעליי להראות שאני בסדר…

לבשתי שמלה שחורה, ונראיתי נזירה שבורה. היה ניתן להבחין דרך הלבוש שלי עד כמה אני בן אדם בודד. זה מה שאכל אותי מבפנים, התחושה הריקנית הזו, שאין בי כלום. פשוט כלום… רק ריקנות, ובעיקר: "פוקר פייס".

טוב נו… גם ככה הדייט הזה הולך להיות עם בחור עיוור, עד כמה נורא זה יכול להיות אם אצא בלבוש שכזה?! סביר להניח שאותו בחור לא "ידלק" מהמראה שלי, כי עיניו גם ככה לא יבחינו בדבר…

אבל היי, תחשבו על זה רגע… אם הבחור שאני הולכת לפגוש הוא עיוור לחלוטין, יש סיכוי שסוף כל סוף אמצא מישהו שלא יבחין בכל דבר קטן שחסר בי?!

נו טוב… אולי נעמה צודקת, אולי עליי להפגין מעט רגישות, ואולי בכל זאת יש בו משהו… ואולי עליי לשחק אותה פחות קשוחה, עם פרצוף של איש המהמר על כל מה שיש לו, ושולף את קלף הניצחון- פני הפוקר שלו.

נעלתי נעלי עקב, לאחר שהמון זמן לא נעלתי, וזה לא היה נוח בכלל…

האיפור שלי היה קודר, בדיוק כמו השמלה אותה לבשתי… וכבר התכוננתי ליציאתי מביתי.

עד שפתאום, אני מבחינה ברכב צהוב כשמש הזורחת מעל, ומחממת את לבי.
מבריק, ונוצץ ככוכבים בשמיים.

בתוך הרכב ישב גבר נאה עד מאד. ממה שהספקתי לראות ולהבחין, שערו היה שחור המתארך כלפי מעלה, והוא יושב שם ברכב הצהוב, מלא בביטחון. דבר שמעולם לא נתקלתי בו במשך כל תקופת העבודה שלי ב"מילים בחשכה".