"אהבה מתוך החשכה"- סיפור בהמשכים (פרק ראשון)
פרק ראשון- בחיר לבך.
לא פעם עלתה במוחי השאלה: "כיצד אמצא את בחיר לבי, והיכן? ."
זוהי מין שאלה שאני שואלת את עצמי בכל פעם שמדברים אתי על רומנטיקה מכל סוג שהיא.
לא אכחיש שזה מלחיץ, המחשבה הזו- מתי אמצא את אהבת חיי?
זוהי מחשבה שלא עוזבת לרגע. ולעולם לא מרפה, עד שאת באמת מוצאת אותו.
זה קשה, אך זה תמיד מרגיש נכון לומר לעצמך, שאת רוצה אותו "מושלם", "האחד והיחיד", "אביר החלומות שלך."
אך לפעמים, הוא בא בהפתעה עם חסרונות בהם את צריכה לראות את היתרונות.
אז… שכחתי להציג עצמי… שמי הוא "לין לרקסמן", בדיוק בעוד חודש יימלאו לי 30.
גופי צנום, שערי גולש בצבע חום, ועיניי חומות- כתומות כשל נמר המחכה לטרף היומי שלו.
כן, אני יודעת מה אתם הולכים לומר לי על גילי. אני יודעת שזהו גיל מאוחר.
אתם בטח שואלים את עצמכם: "מדוע היא נזכרת בשלב מאוחר בחייה באהבה?!"
אז אתן לכם מענה לשאלתכם: במשך שנים יצאתי להמון סוגים של דייטים. לדוגמא: מגיע בחור שומר מצוות, מתיישב מולי ולא מסתכל לכיווני. בעודי מתלבשת בצורה הכי יפה ומושקעת שיש, ובו זמנית, מקללת בלבי את אותה החברה ששדכה בינינו.
אני מדברת איתו בטלפון הנייד שלי, קולו הנשמע כה אוהב, עוטף אותי בשנייה, ונשמע מבטיח שהוא האחד. וכשמגיע רגע הדייט, אני כהרגלי- מנסה למשוך את עיניו של הבחור, מתלבשת הכי יפה שיש, עם שמלה שרכשתי בכל המשכורת שלי, ובכל זאת, הבחור לא מסתכל לכיווני, אפילו לא טורח לבדוק מיהי האשה אתה הוא יוצא לדייט.
החלטתי שאני מוותרת על דייטים מכל סוג שהם, ומעכשיו כל שאעשה הוא אשב בביתי הקט ואצפה בטלנובלות לצדו של חברי הטוב ביותר- הטישו…
כך אבלה את חיי לצדה של הטלוויזיה, העבודה ב"מילים בחשכה", הפוך, והטישו שלעולם לא מאכזבים אותי.
יום אחד, קיבלתי טלפון מאותה החברה שארגנה לי את כל הדייטים הכושלים שיצאתי אליהם במשך כל החיים שלי.
תגובות (0)