רק לאור הירח

רק לאור הירח
פרק 1:
הכל התחיל בשעה חמש אחר הצהריים בדיוק.אמא של יוגב, החבר הכי טוב שלי, אמרה לי להתכונן במהירות ללכת הביתה, וכששאלתי אותה מדוע, לא ענתה ורק אמרה שיהיה טוב "אתה חזק והכול יסתדר בסוף." . התחלתי להילחץ: אולי קרה משהו לאמא או לאבא? אני מאוד מקווה שלא ושבאמת הכל בסדר וסתם מותחים אותי למרות שגם את זה לא כדאי.
נכנסתי למכונית של הדס-אמא של יוגב (למרות שהבית שלי היה ברחוב הסמוך, חצי דקה הליכה)וכעבור שניות אחדות הגענו. הבית היה מוקף בשוטרים,בניידות ובאמבולנסים שהסתדרו בצורת מעגל סביבו. היה רעש ,המולה ובלגן גדול.
שמתי לב שהתחילו אנשים רבים ללחוש ולהצביע עלי בצער וכמעט בבכי לחשו לחבריהם כמה מילים. זה התחיל לעצבן אותי וניסיתי לשאול מישהו מה קורה:בהתחלה שאלתי שוטר וכמובן שהייתה שתיקה מצידו. אחר כך שאלתי את נהג האמבולנס מה קרה וגם הוא לא העז להיות ה"גיבור" שיענה לי אבל הוא אמר לי שהכל בסדר.בטח. אם סביב הבית שלי יש מיליוני אנשי ביטחון ורופאים אז הכל סבבה. זה בטח ברגיל,אני הוזה.
מרוב עצבים החלטתי לקחת צעד ו…"מישהו יכול להסביר לי מה הולך פה?!?!".שקט. אף לא צליל אחד להוציא ציפור אחת ששרה בחן. אחרי דקה שנראתה כנצח המשיכו כולם לדבר כאילו הפסקתי את הסרט לדקה ועכשיו הפעלתי אותו.הכל המשיך כאילו כלום לא קרה, חוץ מדבר אחד: אישה אחת-שדיברה אם מישהו בטלפון-נתקה מיד והתקרבה אלי במהירות. היא תפסה אותי ביד ולקחה אותי בעדינות לצד."מה את רוצה ממני? תעזבי אותי כבר" אמרתי לה. הקול שלי נהייה חנוק ולא הצלחתי לעצור את הדמעות.למרות שלא ידעתי למה אני בוכה הן יצאו בלי הרף, כאילו פתחתי ברז ולא הצלחתי לסוגרו."הכל בסדר,אל תילחץ." "למה את משקרת ואיך את יכולה לומר שהכול בסדר עם כל הבלגן הזה?!?" צרחתי. זה פשוט לא יאמן איך כולם פה חושבים שהם יכולים לסובב אותי באצבע. "מה קרה? למה זה סוד גדול?". לעומת הפעם הקודמת שדיברתי , קולי היה חלוש והביע ייאוש מוחלט,של חיה קטנה וחפה מפשע שרק נולדה ועומדת לשים קץ לחייה ולהיטרף."אבא שלך…."היא הפסיקה ונאנחה. "הוא….יש לו בעיה בראש ואתה לא יכול להיכנס לראותו" מה יש לו? זה אבא שלי. אני צריך לדעת. אף אחד בעולם הזה לא יכול לומר לי? אבא שלי הוא מי שאני הכי אוהב. אצלנו במשפחה יש כסף ואני מקבל כל מה שאני רוצה. אני לא רגיל לשמירת סודות וגם לא ללחץ כזה.בכיתה ממוצע הציונים שלי לא רע ולרוב אני הילד הכי מקסים שאפשר לבקש אז למה כל זה מגיע לי? למה דווקא אנחנו ולמה דווקא אני!!!!!זה לא פייר שדווקא המשפחות הטובות ביותר נהרסות. זה פשוט לא מתקבל על הדעת. כיום הכול אפשרי. התחלתי שוב לפרוץ בבכי.
"אביך…"היא ניסתה להסביר לי."אביך ניסה להתאבד,תקף את אמך,ויש חשש לאיבוד מוחלט של הזיכרון שלו."
כל.עולמי.חרב.ברגע. איך זה ייתכן?זה לא הגיוני!!"מה?" הצלחתי להוציא.מה קורה פה? למה כל זה קורה לי? למה? אולי זה בכלל חלום?לא נראה לי שזה אמיתי ואם כן אז אני מעדיף לא לחשוב על זה.התחלתי לצרוח כמו משוגע ולנסות לעקוף את האישה שדיברה איתי ואת השוטרים.היו התנגדויות אבל הרגשתי שאני יכול באותם רגעים הכל. עקפתי שוטר אחד,ועוד אחד ועוד כמה. כמעט נדרסתי על ידי האמבולנס שרצה לצאת ונכנסתי לחצר. כבר כמעט פתחתי את הדלת עד שהרגשתי יד גדולה וקרה עלי.
הבטתי למעלה וראיתי שוטר זקן לבוש מדי קצין מעלי. הוא חייך אלי בעצבות ולקח אותי לצד. "אתה לא יכול לראות את אביך ולא להתקרב אליו,זה מסוכן!" הוא הסביר. "אבל יש פה משהי שרוצה לראות אותך" "זו אמא?" "לא" "אז מי?" "בוא איתי ותראה"
התקדמתי איתו בחשש. מרחוק כבר זיהיתי את השיער הבלונדיני שלה. מי זאת יכולה להיות חוץ ממאיה?????