הדממה

המוטיב שלי הוא השתיקה
ההבטה מבעד צוהר בחיים אמתיים, מלאים, בשרניים
הציפה על הענן מעל ראשי הסובבים אותי
האיבוד הרציף והתמידי מהאני שאני

מי אני בתוך קבוצת האנשים שלי
איזה חלק בעולמם אני תופסת, על איזה צורך אני עונה
מתי זקוקים לי עד כדי כאב
מתי חושבים שהלוואי שהייתי שם
ומתי לא שמים אפילו לב

לא משנה כמה אתרחק, לא אצליח להתנתק ממוטיב חיי
לא מצליחה לגזור כחוט את השתיקה הרועמת שאופפת אותי
אני נושמת אותה כאוויר רעיל בעורקיי
אני רוצה לצרוח, שישמעו
אבל בו בזמן נושאת בליבי פחד תהומי
שמא אצעק,

ושום דבר לא יצא מפי