Her last words/המילים האחרונות שלה

Just an average girl,
She always wore a smile,
She's was cheerful,
And happy for a short while.
Now she's older,
Things are getting colder.
Life's not what she thought,
She wished someone had told her.
She told you she was down,
You let it slip by,
So from then on,
She kept it on the inside.
She told herself she was alright,
But she was telling white lies
Can't you tell?
Look at her dull eyes.
Tried to stop herself from crying almost every night.
But she knew there was no chance of feeling alright.
Summer came by, all she wore was long sleeves,
'Cause those cuts on her wrists were bleeding through you see.
She knew she was depressed,
Didn't want to admit it.
Didn't think she fit it,
Everyone seemed to miss it.
She carried on like a soldier with a battle wound,
Bleeding out from every cut her body consumed.
She had no friends at school,
All alone she sat.
And if someone were to notice,
She would blame the cat.
But those cuts on her wrist,
They were no mistake.
But no one cared enough,
To save her from this self hate.
Things were going down,
Never really up,
And here she is now,
Stuck in this stupid rut.
She knew exactly what she had to do next,
Just stand on that chair and tie the rope around her neck.
She wrote a letter with her hands shaking wild.
"Look at me now,
Are you proud of your precious child?"
But she knew that her parents
Weren't the ones to blame.
It was the world that should bow down
It's head in shame.
She stood up on the chair,
And looked out at the moon.
Just don't think, it'll all be over soon.
The chair fell down
As she took her final breath.
It's all over, all gone,
Now she's greeting death.
Her mum walks in,
She falls down to the floor.
And now nothing can take back what she just saw.
The little girl that she raised Is just hanging there.
Her body's pale,
And her face is violently bare.
She sees the note and unfolds it with care,
All she does is stare,
"How can this be fair?"
She's starts reading as the tears roll down her face.
"I'm sorry mum but this world is just not my place.
I've tried for so long to fix this and fit in,
I've come to realize this world's full of sin.
There's nothing for me here,
I'm just a waste of space.
I've got no reason to stay here
With this awful race.
It's a disgrace,
I was misplaced.
Born in the wrong time
And in the wrong place.
It's okay though, ’cause you'll see me soon,
You'll know when your time has come, just look at the moon.
As it shines bright,
Throughout the night,
And remember everyone facing their own fight.
But I can't deal with the pain,
I'm not a fighter.
You'll make it through the night,
just hug the pillow tighter.
So let the world know,
That I died in vain.
Because the world around me,
Is the one to blame.
And I know in a year, you'll forget I'm gone,
'Cause I'm not really something to be dwelled on.
That's what they used to tell me,
All those kids at school.
So I'm going by the law majority rules.
My presence on this earth,
is not needed any longer.
And if anything,
I hope this makes you stronger.
You're the best friend, that I ever had.
Such a shame
I had to make you so very sad.
But just remember,
That you meant everything to me.
And to my heart,
You're the only one that held the key.
Now it's time to go,
I'm running out of space to write,
And yes I lost my fight,
But please just hold on tight.
I'm watching over you from the clouds above,
And sending down the purest and whitest dove,
To watch over you,
And be my helpful eye.
So this is it world,
Goodbye."

תרגום-
רק ילדה ממוצעת,
היא תמיד לבשה חיוך,
היא הייתה עליזה,
ומאושרת לזמן קצר.
עכשיו היא בוגרת יותר,
דברים נעשים קרים יותר.
החיים זה לא מה שחשבה,
הלוואי שמישהו היה אומר לה.
היא אמרה לך שהיא הייתה עצובה,
אתה נתת לזה לחמוק ולעבור,
אז מכאן ואילך,
היא שמרה את זה בפנים.
היא אמרה לעצמה שהיא בסדר,
אבל היא סיפרה שקרים לבנים,
אתה לא רואה?
תראה את עינייה המשעממות.
ניסתה לעצור את עצמה מלבכות כמעט כל לילה,
אבל היא ידעה שאין סיכוי להרגיש בסדר.
הקיץ הגיע, כל מה שהיא לבשה היה שרוולים ארוכים,
כי החתכים שהיו לה בורידים דיממו והיית רואה אותם.
היא ידעה שהייתה בדיכאון,
לא רצתה להודות בכך.
לא חשבה שתתאים,
נראה שכולם מפספסים.
היא המשיכה הלאה כמו חייל עם פצע קרב,
מדממת מכל חתך שגופה הרגיש.
לא היו לה חברים בבית הספר,
ישבה לבד.
ואם מישהו היה מבחין,
האשימה את החתול.
אבל אלה היו חתכים,
אי אפשר לטעות.
אבל לאף אחד לא היה אכפת מספיק,
כדי להציל אותה מהשנאה העצמית הזו.
דברים המשיכו להתדרדר,
אף פעם לא השתפרו.
והנה היא עכשיו,
תקועה בתלם המטופש הזה.
היא ידעה בדיוק מה היא צריכה לעשות,
לעמוד על כיסא ולקשור את החבל סביב צווארה.
היא כתבה מכתב בידיים רועדות.
״תסתכלו עליי עכשיו,
האם אתם גאים בילדה היקרה שלכם?״
אבל היא ידעה שההורים שלה,
לא היו אלה שצריך להאשים.
זה היה העולם שצריך להשפיל את ראשו בבושה.
היא עמדה על הכיסא,
והביטה החוצה אל הירח.
׳פשוט לא לחשוב, כל זה ייגמר בקרוב׳.
הכיסא נפל
כשהיא לקחה את נשימתה האחרונה.
הכל נגמר, הכל הלך,
עכשיו היא מקבלת את פני המוות.
אמא שלה נכנסת,
היא נופלת על הרצפה.
ועכשיו שום דבר לא יכול לקחת בחזרה את מה שהיא ראתה.
הילדה הקטנה שהיא גידלה תלויה שם.
גופה החיוור,
ופניה חשופות.
היא רואה את הפתק ומרימה את זה בעדינות,
כל מה שהיא עושה זה לבהות,
״איך זה יכול להיות הוגן?״
היא מתחילה לקרוא כשדמעות זולגות על פנייה.
״אני מצטערת אמא, אבל העולם הזה פשוט לא בשבילי.
ניסיתי כבר כל כך הרבה זמן לתקן את זה ולהשתלב,
הבנתי שהעולם הזה מלא בחטא.
אין לי שום דבר כאן,
אני רק בזבוז של מקום.
אין לי שום סיבה להישאר כאן,
עם הגזע הנורא הזה.
זה בושה וחרפה.
הוחלפתי.
נולדתי בזמן הלא נכון,
ובמקום ולא נכון.
למרות זאת זה בסדר, כי תראי אותי בקרוב.
כשיגיע זמנך תדעי, רק תסתכלי על הירח.
הוא זורח בהיר,
במשך כל הלילה.
ותזכרי שכולם מתמודדים עם הקרבות שלהם.
אבל אני לא יכולה להתמודד עם הכאב,
אני לא גיבורה.
את תוכלי לעבור את הלילה,
רק תחבקי את הכרית צמוד יותר.
אז תיידעי את העולם,
שמתתי לשווא.
כי העולם סביבי,
אותו צריך להאשים.
ואני יודעת שבעוד שנה, את תשכחי שהלכתי,
כי אני לא באמת משהו שיתעכבו עליו.
זה מה שהם אמרו לי,
כל הילדים האלו בבית ספר.
אז אני הולכת לפי כללי הרוב.
הנוכחות שלי בעולם הזה,
אין בה צורך יותר.
ואם כבר,
אני מקווה שזה יעשה אותך חזקה יותר.
את החברה הכי טובה, שאי פעם הייתה לי.
אבל זה כל כך חבל,
שהייתי צריכה לעשות אותך כל כך עצובה.
אבל רק תזכרי,
שהיית בשבילי הכל.
ולליבי,
רק לך היה את המפתח.
עכשיו זה הזמן ללכת,
נגמר לי המקום לכתוב,
וכן הפסדתי במלחמה שלי,
אבל בבקשה תחזיקי חזק.
אני שומרת עלייך מהעננים למעלה,
ושולחת את היונה הטהורה והלבנה ביותר,
לשמור עלייך,
ולהיות לי לעיניים.
אז זהו זה עולם,
להתראות.״