E8
צרצורי הלילה, מעירים אותי
זיעה נושפת מעליי את הלילה
עוד שינה בחלום, מערערת חזותי
כשהחלום יביא לי מציאות, אנשק משאלה
כי את האור, כי את הדממה
את נותנת לי מחלה בנשיקה אחת
לא יודע איך פתרת את התעלומה
רק חבל שאת רוצחת
מילים נוזלות, נופלות ומתרוממות
אך הדם עוד נשאר לזכור
עוד מילה שואבת ועוד שתיים מחממות
חבל שאין לי עוד הזדמנות לסגור
מוחי נשאר מתנדנד באין סוף השחור
לילה ולילה וזה כבר לא אור
אני רוצה להשטף, להתמזג לנועם
שמוחי ישתוק וינוע לטוהר
א ולי אני צריך לנדוד בתקווה לשיקום
ל מעשה שמי מראה לי אין סוף של כלום
ר ואה אני, מראות אשר חודרות לעיניי
ו רגש רקוב כבר, מילמולי סרק
א לוהים יצר, ואור נשכח
י ום יבוא, יום השממה
האל רואה אותי?
תגובות (0)