״חתימה בכפייה״

ליבי ריק וכואב הינו שבוי בין כותלייך,
בידי הרועדות וגופי הרדום מהלם חתמתי בהסכם המר.
הטבעתי בדם על חותמך ורצונותייך הנועזים, החסויים, הכואבים.
שינייך בהקו ומעללך חייכו אליי, רגלייך במהרה נהרו אל פקידת הקבלה אשת מזימתייך.
עיניי ראו את פחדך חרדת פנייך שאתחרט, שאבטל, שאשים לב ששיקרת בי שזהו הסכם מעליב ומבזה חומרי ובוגדני.
את ליבי הקטן התמים שאהב את עינייך את גופך את אלך רוחך
דקרת בעוז והדר עוד,ועוד ועוד.
בעזות ובדמעה שקרנית נהגת בי.
במרמה ובגסות
כזבת אל אהובתך.
שם בבית הדין הרבני, המהולל המפוברק בכל קצוותיו פקידים ורבנים ארורים
שם כשפגשו עיניי את עיינייך הן בכו שוב ושוב.
עדרת בור גדול, בור עמוק לשנים שלנו.
צבתת את ליבי, הכחלת אותו עד כחול
דיממת בו לפניי יום מבורך, יום מקודש,יום שימחתנו
יום חתונתנו.

לא אשכח בדמיוני ראיתייך לרגעים את מעשייך הנבזה.
בפרדס השיבולים נחבאת חיכת לחשכה, קיוות שלא אראה, שלא אשמע, סגרת את עינייך וידייך על ההדק. כוונתך לפגוע ליד שלא ארגיש,שלא אכאב שאחתום לך על המסמך, שחלילה לא אגנוב את רכושך, שאם אחליט ללכת לא אקח דבר.
אך פספסת ופגעת היישר בליבי.
בחדרי הקדושה פי לא אמר דבר, בידי הכואבות הנרעדות חתמתי את נסתרותייך, את מזימתך חתמתי באצבעותיי, עיניי בכו בלא ראו דבר.
גופי נשמט ונשמתי נכוותה בלא ראו דבר