״אמור לי, האם לשכוח זה קל?״

אמור לי, האם לשכוח זה קל?״

תגיד לי, האם לשכוח אותך?,
כי ההשלכות כה רבות.
תסביר לי, איך לשכוח אותך?
כי הכאב גדול מנשוא.
תמליץ לי איך לעשות זאת,
כי אין לי באמת מושג,
תפיח בי את האומץ שהניע אותי לצאת לכל המלחמות.

תראה לי איך אתה מוחק אותי,
שאני איישם זאת עלייך.
למד אותי למחוק אותך ואת הרגשות שלי כלפייך.
שכנע אותי שהאהבה אינה הדבר החשוב ביותר בחיים,
כי אם בריאות והיא נשחקת עם כל צעד מתרחק שלך.

תכפה עלי ללכת, לעזוב לתמיד,
כבול אותי, כדי שתוכל לעזוב במקומי.
עיני ילוו אותך לכל מקום שתלך,
בוהות מהצד בלב מדמם.
שקט ועוד שקט אני נשטפת מועקה,
דממה היא הסערה החדשה.
שתיקה בשבילי היא לא יותר מסכנה,
אבדה שמזעזעת את גופי,
שמטלטלת את נפשי וחוצה את לבי.
ואני נוקשה.
גוויה.

שוב אמור לי, האם קל זה לעשות?,
להרים ידיים, להשפיל מבט, לא להמשיך לחכות,
לנסות.
להתחיל מהתחלה שבשבילי היא הסוף,
להפסיק לקוות, לצפות ולשאוף.
לייחל אלייך.

אמור לי שוב, את שלושת המילים.
שמרעידות הרים ומחוללות סערות ברקים
בלבי, בלבי הנאיבי.
ואני רק משתוקקת לטעם המתוק של שפתייך,
טעם האהבה.
כי תם לו המר ולא ישוב,
זה הוא שקר זר…
אם כי איני רוצה להאמין,
שאת נסיבותיך לעולם לא אבין.
והמר לא תם,
הוא רק החל,
כמו גשם ראשון, הוא מסמל,
על מסע של חודשים, עד שממך אגמל.