תראו, אש
תראו, אש.
זורמת, מתפתלת, נוראית, יפהפייה.
שורפת, צורבת, מכאיבה, מטהרת.
תראו, אש.
אש בקצו של לפיד בוער, מאיר בלילות חשוכים.
אש בתוך אח, מחממת, מעניקה חיים.
אש משתוללת, שורפת, הופכת אדם ללפיד אנושי.
אש אוהבת, רכה, מלטפת.
אש מכה, בוערת, שולחת להבות כאילו היו ידיה
והיא אנושית, משאירה אחריה אפר ועפר,
חורבות של גדולה.
תראו, אש.
להבה קטנה, שארית של תקווה.
גחלת לוחשת, זוהרת בלילות אפלים.
ילדה שזועקת בלהבות שמגיעות עד השמיים,
ואיש לא שומע.
אש לוהטת, חורכת, פורצת עמוק מלבו של אדם.
אש קטנה, עדינה, מחבקת,
נאבקת לשמור על חומה ואורה,
כהד לאהבה שגוועה.
תגובות (5)
קטע נהדר. אהבתי מאוד את הדימויים והתיאורים שניתן למצוא כמעט בכל שורה בקטע, הם יפיפים ומתאימים וזה הוסיף המון לקטע. ושמתי לב שיש לך אוצר מילים רחב, כל הכבוד. המשפט האחרון חזק וטוב לסיים איתו את הקטע. ככה שאנחנו מגלים שאפילו האש עצמה שמדובר עליה כל הקטע היא עצמה דימוי לאהבה… מקסים. אגב, את משתמשת בפיסוק נהדר.
יש לי רק הערה אחת. בערך באמצע, בקטע שבו האש ומכה ובוערת ומשאירה אחריה אפר ועפר, כתבת-
"אש מכה, בוערת, שולחת להבות כאילו היו
ידיה והיא אנושית,…" לפי דעתי הקריאה הייתה זורמת יותר אם היית משאירה את 'ידיה' באותה שורה עם ה'היו' ורק אז ממשיכה את המשפט, כך-
"שולחת להבות כאילו היו ידיה
והיא אנושית,…"
לסיכום, זהו קטע מקסים. אהבתי מאוד. את מוכשרת וכותבת נהדר, המשיכי כך.
תודה רבה :)
את צודקת לגמרי, שיניתי את זה עכשיו. למען האמת, התלבטתי מאוד בנוגע למתי לרדת שורה, ובסוף החלטתי להשאיר את זה כמו שזה היה כשכתבתי את זה, אבל במחשבה שנייה באמת עדיף ככה.
מדהים!!! יש לך את זה.
וואו, הכתיבה שלך.
וואו.
הדימוים שלך, הכתיבה, התיאורים, וואו.
את מדהימה, וממש לא סתם אחת.
זה כל כך מדהים. אני לא מצליחה אפילו לבטא את כמה שאהבתי את זה.
יש לך תיאורים כל כך מושכים וחזקים, מטלטלים, נוגעים.. והכתיבה שלך… ואוו..
אני מסכימה לגמרי עם התגובות מעליי. את מוכשרת ובהחלט יודעת להשתמש בכישרון שלך כדי ליצור דברים נפלאים..