תקשורת

היא מסלפת, מניפולטיבית, עובדת בעיניים
היא רואה את הכול תחת משקפיים
היא לא מתייחסת לראוי ייחוס
היא לא מתחשבת לרצוי
היא מרימה גבה כל פעם שצצה שאלה
שלדעתה היא לא במקומה.
היא רוצה להתקדם, להשיג הסכמה
היא רוצה שיכירו בה בכל מאודה
היא טורחת לציין את שמה בפני כל מי שנמצא
היא לא שוכחת להביא תיעוד לעבודתה

כל יום שאני קם בבוקר, היא מחכה לי
בדרך לאוטובוס, לרכבת, לעבודה
בדרך לאוכל, בדרך חזרה,
אפילו בזמן שאני עסוק היא מופיעה,
כאילו בהפתעה היא מזמינה את עצמה

יש לי מכרים שאליה מכורים,
היא איתם לכל החיים,
בטלפון הם שעות איתה מדברים
מקשיבים לכל מילה שמפיה יוצאת
כאילו היא דוברת אמת
אפילו כשלהם יש התחייבויות
היא תמיד בראש סדר העדיפויות

אני, בשונה מהשאר, כבר לא יכול,
היא מנסה להיכנס בכל כוחה,
אך אני משתדל שלא להיכנע
להימנע ממנה כל בוקר בדרך לעבודה,
להתנתק ממנה, ומוקדם ככל שניתן
כך שלא אוכל לפנות לה זמן.

אך אותי היא תמיד מעירה ומעוורת,
על כל הסביבה היא שולטת,
איך מתנתקים? אני שואל את עצמי,
איך אני מוציא אותה מהחיים.
כל יום שעובר כוחה מתגבר,
את סדר החיים החדש היא מזמן קובעת,
נותנת משמעות לכל צעד ושעל
כך שלעולם לא אפקפק ואשאל,
כך שתמיד אשאר מסנוור,
ואראה רק אותה
זה מה שהיא רוצה.