תעתוע

עומד בחדר ריק מתוכן
מסתכל החוצה דרך חלון
רואה עולם יפה כל כך
ששווה להסיט בשבילו את הוילון

יוצא מהבית למקום מושלם
אך חושף רק אשליות
איך אדע חן מהו
אם עיניי שקרניות

סביבתי משחירה
רוצה בדכאונה אותי לבלוע
הכל מתנפץ סביבי
לחתיכות קטנות של רוע

אכזבה אוחזת בי
לא מרפה, לא עוזבת
ראשי הולם חזק
מרחיק מחשבה כואבת

בחזרה לחדרי הקטן
אני בקושי מדדה
חושב בראשי
"איך יכולתי להיות טיפש שכזה"