משוט בתל אביב

כמו חתול קטן מיילל בחוץ
או כלבלב הבוכה על זנבו המחוץ
גם אוטו פלט יפחת בהלה
כשפולש מתעקש נגח בלי חמלה
למרפק לו מקום במיטה של סדום.
היה גם עמוד שדבר לא אמר
הוא חדש במקומו בלב המדבר
שחוץ מבתים לא מצמיח דבר
עמודי חניה די שקועים בעצמם
וקשה לעקרם מתנומת שלוותם.
אבל יש עוד בעיר מכשולי חניות
כמו ניבי דרקונים בשולי מדרכות,
שאולי יכולים להפחיד אריות
אך כושלים בעמות מול פגוש מוניות
עליהם מסופר שדמם כבר הותר
לכל מי שתובע זכויות מעבר.
ובצד משתרעת לה ארץ הפקר
שם כל בן גלגל משתולל ודוהר.
לעתים גם צללי בני אנוש נודדים
בין כניסות הבתים בצעדים מדודים
ומשלחים לצדדים מבטים נפחדים.
כלבים גוררים נשאי מכשירים
מותירים את רושמם ועוד כמה דברים.
תמרורי אין כניסה מתעלמים בלי בושה
מגלגל שסורר בכיוון האחר.
זו עיר שפעם היה בה נמל
שכיום כבר נגאל למרבה המזל
אך מסורת נותרה מימים אבודים
שאוטו נחשד כמו ספינת שודדים
מין דבר עבירה, שבעליו הוא טיקון
ואזרח לא הגון מעלים הכנסות,
שחובה למסות ובכוח לסחוט
עד שיפריש את עצמו מהכביש
ויבכר להיות בשר מוניות.
בשולי הקדירה של מכתש תל אביב
בניני תפארה מתמרים מסביב
כמו הילה לקרחת שלא מתפתחת
שם לבה של העיר שמסרב להצעיר
מכשולים מערים על כיסי ספסרים.
שם בתי הקפה והמון מסעדות
מספחים אזורים בועלים מדרכות
מותירים לעוברים רצועות מוצרות.
עיקרו של דבר די קשה לגלות
למי הן טובות, נתיבות העיר הזאת
ועד בוא היום שיגלו את סודם
נמשיך להעיד שהם עוינים לכולם.