תנו לי!

שקט!
אני לא רוצה לשמוע
דבר מלבד
הלב שלי,
שלי!
לא שלך,ולא של אמא,
ולא של אף אחד אחר.
שקט.
אני רוצה לשמוע
סוף סוף את המחשבות שלי,
את מה שאני חושבת
עליך על הבית הזה
ועל למה אני לא אורזת תיק
והולכת למקום שבו יהיה קצת יותר שלווה
מקום שבו אוכל להקשיב לי,לי!
סוף סוף לחשוב,להכיר את עצמי.
מה שפעם הייתי כל כך טובה בו.
ופתאום ביום אחד הגעת והפעלת את הלבבות של כולם
וכולם התחילו להרעיש ולהכביד עליי
שכבר אין לי שקט,
אין לי רגע לבד.
וזה לוחץ,
וזה כבד
באופן לא נורמלי.
ואתה יודע מה?
אני חושבת על עצמי.
כן על עצמי.
אני יודעת שלא באמת הכרת אותי,
אבל יש לי אופי.
כן כן יש לי.
לא משנה כמה תזלזל בי.
יש לי מה לומר,
יש לי מה להגיד,
רק תנו לי את השקט שלי,
ואצעק הכל,
אצרח.
ואז אולי תכירו.
את העולם שכבר חודשים
מסתתר בין העולמות
הכואבים שלכם.
ואז תבכו לי,
תבכו כי תבינו,
שהרסתם משהו שפעם היה שלם.
ושברתם,
שברתם בלי לעצור.
ועכשיו אני יודעת.
אני יודעת מה אני צריכה,
אז תנו לי,
תנו לי רק פעם אחת.