תן לי את הרגעים שלי…

תן לי להרגיש חיבוק ישן,
תן לשמוע אנחה.
תן לראות עולם קטן,
בנוי מלגו ובובה.
תן לרדוף אחרי פרפרים קטנים,
כמו ילדים קטנים,
רק משתעשעים;
תן לי רק לעבור הכל,
ובשלום, בשלום…

אני רוצה לראות אורות גדולים,
מהבהבים, מנצנצים…
כמו אלפי גחליליות,
שבשמיים עפות…
אולי אם אשכב לנוח,
אולי אם אשתה לי קצת,
אוכל לראות אותו, לראות אותו…

ואז,
אוכל לפרוש כנפיים שתמיד הסתרתי ולעוף רחוק,
ואז,
כשירד הגשם הראשון תזכה לראות שוב את הקשת,
ואז,
אני אזכה לעוד כמה דקות שלוות של מנוחה,
ואז,
אוכל להיות איתך, להיות איתך…

תן לי להרגיש, את הסכנה המחשמלת.
תן לי להביט לפחד עמוק בעיניים, בלי לפחד.
תן לי לטייל שוב לבד ותראה שאחזור,
שאחזור…
תן לי לנשום לרווחה, לבד, עם כוס קפה בצד…

אולי אקח מכחול ואצייר לי ציור גדול,
אלי אבנה לי טירה בחול,
אולי גם, דולפין גדול…
אולי אוכל לשמוע שוב, ציוץ ציפורים, את שבירת הגלים,
אולי רק סתם השב לי ככה על החול,
בקול גדול…

ואז,
אוכל לפרוש כנפיים שתמיד הסתרתי ולעוף רחוק,
ואז,
כשירד הגשם הראשון תזכה לראות שוב את הקשת,
ואז,
אני אזכה לעוד כמה דקות של מנוחה,
ואז,
אוכל להיות איתך, להיות איתך…

אני רוצה רק את הרגעים שלי,
לשנייה, לשבור את משחק הדממה…
ואחרי כל זה אני שוב מחכה,
לבד בפינה חשוכה.
אני שוב מסתתרת, בדממה, ישנה…
אז רק תשמע אותי קוראת לך שוב,
רק תזכור אותי…