תמיד בגוף שלישי נסתר

אני אוהב לנסח את החיים שלי על נייר
זה חוסך פסיכולוגית זה נהדר
תמיד בגוף שלישי נסתר
בדרך כלל כאילו הכל קרה בעבר

אני רוצה שהכל ירגיש לי זר
שאוכל להעביר על חיי ביקורת
באופן קר

לכולם יש אנשים שהם אוהבים
אנשים תומכים , חשובים

מצד אחד ההיגיון אומר
שלרצונות שלי
אין קשר לאחר

הרי אתה רוצה דברים בסיסיים
אתה נער,
שרוצה לצאת עם חברים
לשמוע רכילות
פרטים עסיסיים

אבל מוזר

אתה ממש לא נער באופי
אתה כבר לא ילד שאוכל סוכריות טופי

אתה מרגיש זר
כי הנכות הזו הכריחה אותך להיות
אדם מבוגר

אתה לא טינאייג'ר שחושב על מחר
אתה חושב על העתיד
אתה לחוץ,
לחוץ כמו תמיד

פיתחת חומה
כדי להקיא את האשמה
להוציא את הכאב
לשמור לך על הלב

קשה לך לראות את ההורים שלך סובלים
ואתה מבין שבלעדיך יהיו להם חיים יותר קלים

אמא עם דלקת בכתף
ואתה מבין
מבין שזה מעייף

אבא שלך עם כאבי גב
אדם שבשבילך היה תמיד סופרמן,
נאהב

הם מסתכלים עליך במבטים אוהבים
ואומרים לך בשקט כן
קשה לנו
אנחנו מודים
אבל בשביל מה יש לך הורים
הורים שדואגים

אתה לא מצליח להקשיב
הלוואי ויכולת
אתה חושש
אתה חושש

ופתאום בכל הרמה למקלחת אתה אומר
תכופף את הברכיים
תיזהר
ובכל התיישבות שלך
אבא מנסה לצחוק בקולו הערב
מנסה להסתיר את הכאב

אבל אתה יודע
יודע שקשה להרים
וקשה לסבול
ואתה מרגיש שאתה הופך להיות
ממש עול

הרי אתה יודע שאם לא היית מוגבל
לכולכם היה הרבה יותר קל
אתה לא היית מרגיש אשם

אמא הייתה מספיקה לטפל בכתף
פותחת לה איזו מסעדת שף

אבא היה הרבה פחות עייף
כי הוא היה מפסיק לעבוד בלולות
ולצרוח בקולי קולות

אתה לא היית מרגיש אשם
וסוף סוף
סוף סוף היית נושם