תמיד אמרו לי
תמיד אמרו לי/אוראל גסר
תמיד היו אומרים לי מה לעשות בחיים, מה מותר ומה לא, מה נכון ומה אסור, מה הם רוצים שאעשה ומה לא יאה שאעשה.
מאז שאני עוד ילד קטן ראיתי הורי רבים זה עם זה ללא הפסקה, תמיד חשבתי שאם לא אקשיב למריבות היה שונה מאותם הורים שלא ידעו מתי לחדול.
לחיות להורים גרושים אלא לא חיים מתוקים, אם היו שואלים מה הייתי רוצה אז הייתי אומר את חזרת הורי הייתי רוצה.
כל בוקר להתעורר לעולם אחר שכל הזמן רוצה דבר אחר, שאהיה משהו אחר שאהיה אדם טוב יותר, כל חיי שמעתי מה נכון לעשות ומה לא ומה אמת ומה שקר, אף פעם לא יצא לחיות איך שרציתי כי אף פעם לא שאלו אותי מה רצוני,כי כל חיי שמעתי מה הם רוצים.
כל הזמן בחדשות שומעים על ילד ששם סוף לחיים בגלל ההורים ועל עוד ילדה שקפצה מהגג כי החיים לא רוצים בה עוד בחיים, וכל פעם הרגשות צפים ושואלים למה אני עוד בחיים??למה אני לא הבא??למה גם אני לא שם קץ לסבל,שנמשך שנים על גביי שנים.
תגובות (1)
סיפור יפה ועמוק.
אין לי ביקורת על הכתיבה כי היא מעולה.
בקשר לסימני הניקוד – אתה עושה המון פסיקים. לרוב במקומות שצריך
אבל לפעמים גם במקומות שלא צריך. לדוגמה:
"תמיד היו אומרים לי מה לעשות בחיים, מה מותר ומה לא, מה נכון ומה אסור, מה הם רוצים שאעשה ומה לא יאה שאעשה,"
אחרי המילה "שאעשה" שמתי פסיק, במקום נקודה.
לא הייתה אפילו נקודה אחת בסיפור וזה קצת הפריע לי.
ובשאלות ששאלת ושמת אחרי כל שאלה שני סימני שאלה – אחד מספיק.
אחד אחרי כל שאלה.