תיקון לשיר הקודם נו

וזה מרגיש כאילו נתפסו לך השרירים כל הזמן
ואז הגיעה השלכת.
עורקים נרפים מן אחיזתם,
חומצה לקטית חודלת שריפה.
וזה מרגיש כאילו התעבתה ירוקת על עצמותיי
ואז הגיעה השלכת.
כל צבע מן עצמותיי הנוקשות כלא היה
פוסקות לכאוב.
וזה מרגיש ממש כמו
ללכת.

'הנטל שלך הוא לא אתה, הוא לא אתה יותר',
שרים העצים.
'הנטל שלך הוא לא אתה, הוא לא אתה יותר',
קולות רוחם מרשרשים.

ואני בוכה בעת השחרור
אני בוכה
כשפחמים משתחררות מלהבה.
אני בוכה.

כשפחמים מפסיקות להתלהב
אני בוכה
כשהדלק נגמר והריח חופשי
להשתולל ולהסריח בשמחה.
אם כי לא על שחרור –
אני בוכה

אלא תסכול שהיה לעת שחרור
הופך מגיפה
כוויה של חוט מלופף סביב האצבע
הופכת טירוף עז,
כמו שמפניה עצורה,
חתול במגפיים
נפתחת מסיבה
והקצף בוכה ובוכה,
יש אצרת בכיכר,
אוצרות בספינה!
מהלחץ שהיה, אני בוכה
פקק בכביש אחד
והוא בוכה ובוכה
דמעות כמו מכוניות בכביש מהיר
אמבטיה מלאה
על מה שהיה
בוכה בוכה ובוכים עד אור הבוקר.
אחרי הטל.
טרם הזמן.

סכר של יגון
נשפך, ואין אונים
אין איש גיבור
אין אנשים עוצרים את הבלגן.
קצף על המים, כמו קצף של עוגה.
כסף על המים כמו ההרס של הכפר.
ולא הייתה שום בעיה כשגאה בתסכול לחוץ
חבוי בתוך שקעי אדמה.
השתחררתי ממוקד הסבל, שחררתי זיכרון ישן.
והלכתי והלכתי. הלכתי ואני בוכה.

גם עליי עברה שלכת. גם עליי עברה שלכת.
גם עליי עברה שלכת.
אך כשעמדנו וצפיתי הפצצת האטום
לא הזלתי דמעתי.