תיבת פנדורה

אחרי שנים של נקיון,
אחרי תקופות של עוורון,
אחרי ימים של שיגעון,
הייתי על סף עילפון.

כל הרוע, כל השנאה,
כל החולי, כל הקינאה,
כמו התיבה שפנדורה פתחה,
נותרה בי רק התקווה.

אני מרגישה שלמה פתאום,
עם עצמי, עם המקום,
וזהו, אני חיה את החלום,
אתמול, מחר ובכל יום.

כל הרוע, כל השנאה…

בלי אנוכיות ובלי יוהרה,
בלי התחושה שכל אחד הוא רע,
כל מה שברצוני הוא לפצוח בשירה
ולצעוק ששום דבר הוא לא נורא.

כל הרוע, כל השנאה…