תהייה

נניח שבעלי המזל
והמוח
הם עננים.

נניח שכל מקריי העלובים
והריקנים
על הקרקע חיים.

למה תמיד העננים
מתסכלים עליהם מגבוה,
רואים אותם קטנים?

בהחלט נאורים ומשכילים,
מלאי כל טוב.
ומצד שני,
ללא כל אהוב.

מי יותר נהנה? מי את החיים ממצה?
אולי זה דווקא המדען שם למעלה,
שמעכבריו נורא מרוצה?
ומה אני,
אם לא ציפור מחורבנת
יכולה לעוף, להרגיש בלי מעצורים
להתחבר לכל סוגי האנשים

אך בסופו של דבר
מוצאת את דרכי חזרה למטה
ולא ממש שייכת
לאף אחד מהמינים.