תגיד לי

תגיד לי,

האם אתה זוכר את היום ההוא
בו הלכתי ממך
הכי רחוק שרק אפשר
לאט לאט
אל עבר קו האופק
עד שהצל שלי
נהפך לחלק מהנוף?

רציתי להתנצל בפנייך על היום ההוא.
רציתי להתנצל בפנייך גם על אחרים.

במיוחד על כל הימים הארוכים האלה
בהם הייתי כל כך מסוכסכת עם עצמי
ששכחתי לגמרי
מהסכסוכים המייגעים שלך
עם עצמך.
להם, לצערי,
אין לי פיתרונות.

אני גם מתחרטת על כך
שהנחתי לאותו סכסוך מתמשך
שלי עם עצמי
לבעור ולהסלים
עד לכדי מצב מלחמה

מלחמה עלובה, מלחמה חסרת סיכוי

שהתישה אותי

והותירה אותך בודד עם המלחמות שלך.

ואולי זה הדבר שמעיק עליי. יותר מהכל.
אני תמיד רוצה שהכל יהיה נפלא בשבילך.
נפלא בשבילך הרבה יותר מאשר בשבילי.