שתי כמיהות
הימים שעברו עליו
לא השאירו דבר מלבד צלקות.
לפעמים, כשהיה אוסף פירורי זכרונות,
הם נראו כמו ערבוב חולני של כמיהה לאהבה
וכמיהה למוות.
שתי כמיהות בלתי מושגות,
בגלל דבר אחד: פחד.
אותו הפחד שהשאיר אותו בחיים
אותו הפחד שהשאיר אותו ללא אהבה.
תגובות (1)
קטע יפה וגם עצוב.
אותו הפחד שהגן עליו מפני המוות
הוא הפחד שבעצם מנע ממנו מלהתאהב.
עכשיו הפחד הראשון הוא לדעתי סוג של פחד טוב.
כי הכמיהה למוות היא כמיהה לא נכונה.
אבל הפחד לאהבה…
זה פשוט עצוב…..