שרפה בוערת
צעדים מהדהדים במסדרונות החשוכים,
מצית ביד, כעס מקסים, וחיוך שבור.
גופייה קרועה, צמידים זרוקים.
כל המחשבות בראש, הקללות והכאב,
מסתדרים במנגינה זועמת.
אש בעיניים, פצעים בידיים ולב מוכה.
השיר פורץ מן השפתיים,
והדמעות זולגות מן העיניים,
הגוף מטלטל מהבקרים בהם בכיתי.
על כל הדברים, התמונות הרגעים.
כל מה שהם אמרו, וגרמו לי לחשוב.
עכשיו הגיעה השעה, הזמן לנקמה.
כל מה שקרה, ישרף באש.
הקורות יתמוטטו, הכיתות יעלמו.
האש, תכלה הכל.
כל הזיכרונות, כל הכאב והחרטות.
הכל יעלם באש.
כך גם אני, לא ימצאו את גופתי,
אני אשרף עם הכאב.
השנאה שלי, תשבור את המקום,
אך השנאה שלי, תהרוג גם אותי.
האש כבר ניצתה, הקורות נפלו,
הכיתות, נשרפו באש.
וכך גם אני, הלהבות שמסביבי.
המוות בא ומתמשש.
תגובות (0)