שריטות
אני חולה מצב אנוש
אי אפשר יותר לחוש
הוזה לי בטיפוש
אני נפרמת
חג שמח לכולכם
הישארו עצמכם
אני נפרמת
אך המשיכו לחיות
השעון הזה גדול עליי
והתלבושת קטנה יותר מדי
נטולי השריטות
הם מכיני התלבושות
והשעונים
שאף פעם לא מקדימים
וזאת היא התעודה
לאותה תלמידה
בעלת השריטות
הנפרמות.
עוד שנייה זה יגליד
והמציאות הצבעונית תחליד
אני לא פסימית
רק נפרמת
חסרות שורה או שתיים
והמחיר כבד כפליים
אין לדעת מה נפרמים
חושבים שהם עושים
התפר נפרם
ואיתו כולם
סופסוף!
אוכל להיות שרוטה
אף עם קמצוץ חרטה
זה כל מה שאני רוצה.
תגובות (2)
אין לי ממש מה להגיב, אבל הרגשתי שאני צריכה להגיב, רק כדי להראות שקראתי.
זה פשוט.. מדהים שכזה, אהבתי במיוחד את השורה ״אני לא פסימית, רק נפרמת״ כי זה גרם לי להיזכר בכל מיני דברים רעים שיש לי שריטות מהם, ומחשבות התחילו להציף אותי, אבל אני לא פסימית, לא, פשוט.. זה נפתח מחדש.
תמשיכי כך!
תודה מור ! (: מאוד כיף לראות שיש מישהו שהבין מה אני מנסה להעביר בשיר, כי זה נראה מסורבל לעיני הקורא.