שפתיים דומעות

הוא גישש אחר שפתיה הקרות,
עיניו עצומות ושפתיו להוטות,
הוא גישש אחר שפתיה הריקות,
מחפש אחר מחשבותיה מרחפות.

הוא גישש אחר שפתיה הרכות,
לוחש להן מילים ארוכות,
חושף בפניהן רגשות, זכרונות,
מחפש אחר דרך להחיות.

הוא גישש אחר שפתיה המכוסות,
דמעותיו זולגות ושפתיו מלחשות,
הוא גישש אחר שפתיה המכוסות,
לוחש בפניהן מילים אחרונות.

הוא גישש אחר שפתיה המורגשות,
עיניו דומעות ושפתיו יבשות,
הוא גישש אחר שפתיה החמות,
מחפש אחר מילותיה הנוגעות.

הוא גישש אחר דרכו אליה,
מודע ויודע כי אין אשר שומע.
הוא גישש אחר דרכו אליה,
אל מקום קיים אך אין איש יודע.

הוא גישש אחר מילותיו האחרונות,
לוחש ברכותיו לעולם, לחישות חלושות,
הוא גישש אחר פניה הרכות, מבחין אט אט בדמעותיה הזולגות,
אט אט חייך חיוך גועש רגשות,
הלוא היא כאן, שופכת את הדמעות.

ברגע זה שפתיהם נפגשות,
נושכות, גועשות, מתלהטות,
ברגע זה הוצפו רגשות,
מעלים זכרונות מהולים בדמעות,
ברגע זה שתי נשמות,
צועדות יחדיו בדרכיהן האחרונות.