שפחה
אי שם,
בארה"ב הרחוקה,
לא במדינה נידחת.
באחד הפרברים,
אזור פשוט פסטורלי ושקט,
ממש החלום האמריקאי.
ילדים מבלים בנעימים,
גם המבוגרים,
וכולם זה את זה לשלום מברכים.
באזור הזה,
באחד הבתים,
בחורה יושבת לה במרתף,
ידיה כבולות לקירות,
והיא צועקת,ועוד פעם קוראת בקול רם.
בשבילה החלום האמריקאי הזה לא קיים,
כי השכנה הנחמדה ממול בכלל לא חושדת,
וכי שני הילדים שעוברים לא שומעים.
כי מי יכול לחשוד בדבר?
שבבית כה תמים וחלומי,
בו מתגורר מישהו,
"נורמטיבי" לחלוטין,לפי טענת כולם,
שבבית כזה,
הסיוט קורם עור וגידים?
תגובות (2)
השיר נחמד. אני חייב לשאול, האם זה בהשראה מהסיפור שלי "סוף סוף"?
וואו…
כתבת נושא מוכר שממש עצוב שהוא קורה.. אם רק הייתה לנו דרך להפסיק את זה לפני שזה יתחיל…
אהבתי מאוד, הצגת את זה בצורה מעולה