שעון העולם

כמו פרפר בנחיל פרפרים, כל קריצת עין,
כל שקר כל סוד,
כל דרמה בחייה,
היו העתק של חיי הדורות שקדמו.
למרות זאת, היא מרחה איפור, היא כיסתה את גופה בגלימות,
הסודות שלחשה באוזני עצמיה, הסודות שלחשה מתחת בגדיה,
היו מילים שאף פעם הם לא ידעו שהיא אמרה,
מחשבות שאף פעם הם לא ידעו שהיא חשבה,
מעשים שהיו מחריבים את כל עולמם של אלה שחשבו
שאף פעם לא תעז לעשות בדמיונה.
בדיוק בזמן הצפוי, היא הבינה
היא מצאה את עצמה עירומה, פתאום,
ברחוב הראשי לעין כל.
היא קרסה על הברכיים, לא יודעת במה להתכסות,
אלא בכפות הידיים.
אך כפות הידיים שקופות,
שקופות כמו חוסר אונים אל מול
המבט המוחלט, הקדמון.
גבוה, גבוה, על המגדל הארוך,
שעוני העולם הקרינו את סיפור חייה שהוקרן סוב וסוב מן הראשית.
כל ציוץ ידוע
כל ציוץ ידוע מקדם ימים
כל ציוץ וכל חלקיק ידוע ומוצג לראווה מקדם ימים
חייה הם פורענות ציבורית באשליה של סוד
ועכשיו
האשליה איננה.