שני קטבים

רוקדים האנשים, אחוזי תזזית,
לוגמים שיכר חיים חלבי או יין אדמדם.
אורות מסיבה צורחים בפניך, מהרמקולים בוהקת השמחה.
אנשים קופצים מבמות, ונדמה כי הגג בוער.

כשהחזיקו רובה היה שקט,
גופות חובותינו שופכות נהרות חייהן.
המפקדים מצווחים עם יריות רחוקות, שפה זרה זורחת בנקמתה.
אנשים מושלכים מגגות, עד שהגג מופצץ באש.

אך רוקד אתה כעת, בין גופיות משוחררות,
ונזכר איך טעם הדם על שפתייך מתק בקרבות שיכרון הכוח.
עד שבכיית ילד רחוקה משקיטה את הכל וסביבך החושך.
אולי תקפוץ עירום לבריכה, אולי תטבע.