שני הארצות

שני הארצות

משוטט אני כמשורר רדוף,
על יד הגדר.
כמחפש נדר ליד מקום שומם זה,
השומר בתחומיו, בלי לומר,
ארץ חושך המושכת לעברה.

למה לא?, למה כן?
ארץ שקטה ושלמה,
שלא נשאל כיצד למצאה,
גם אם כמראה לעולמנו.
למה לא לשוטט בה?

ארץ כמראה לעולמנו,
רק שקט איימים שורר, ומחסרת שולט.
ארץ שלווה ושקטה,
הנועדה למשוטט הסובב את גורלו,
הגובלת לארץ מערבית זו.

למה לא?, למה כן?
ארץ שקטה ושלמה,
שלא נשאל כיצד למצאה,
גם אם כמראה לעולמנו.
למה לא לשוטט בה?

בארץ מערבית זו,
חייה אחת, גרה.
עורב שחור כנף.
לא צריך לקום ולעוף,
מפני ששבארץ המתים הוא.

למה כן? למה לא?
ארץ מוות, חוות המתים,
ואני עומד מול שעריה המוביל
לארץ השקר והמרד.
היא ארץ הגיהנום.

כן, ארץ מוות חוות המתים,
אולם מותר כאן למת לדעת אמת,
ולחי מספיק השקר.
לך משוטט משולל,
בארץ זו לא יתעורר עוד הצורך,
להלחם על דעותך ואין עוד תיטעה.

למה כן? למה לא?
ארץ מוות וארץ החחיים טובים כאחד,
ברם ארץ מזרח, ארץ השמש שמאירה.
היא ארץ מגוונת, ארץ גבירה.
ארץ שבה יחפש את האמת לחי,
החג את חייו.