שמיכה של דם

כקליפה ריקה היא שוכבת
מכוסה בשמיכה של דם
ואת האויר היא נושקת
ואין ממנה בודד באדם

וכתפיה שמוטות
באויר הפתוח
מרגישה היא כמו בתא
ועיניה פעורות
מנסות להסביר
במין זימרה שקטה

והכל מסביב
עומדים ובוכים
עיניהם כמו הים סוערות
וכל רצונה
הוא להצטרף לבכיים
אך ילדות גדולות לא בוכות

וגופה שוכב
מחובר לאדמה
אך נשמתה נמצאת הרחק
בתוך בית קטן
ליד שולחן
שעליו ספר ועט

וכל רצונה
הוא לכתוב ולכתוב
ולעולם לא לעצור
שהמילים יכתבו
כמעט מעצמן
על הדף הצחור

בינתיים היא עולה לשמיים
וברקע יש בכי קטן
לי סיפרו שהיא רק עברה דירה
מעבר לענן