שמור מכל משמר

ניהלנו דו שיח על אנלוגיות לחיים ולאלוהים
שווינו היפנוזה לצלילים מסוימים ברקע
אמרנו לטיפות היכן לנחות בימי הגשם
ולקרניים במי לפגוע בצאת השמש
החלפנו קלפים באמרות פילוסופיות
ותהינו בעודנו תוהים, האם טעינו בהכול?

אימצנו תרבויות מזמנים שונים, נבדלים
אך תמיד קיימנו אמת פנימית מנומנמת
חזקים משחר ההיסטוריה, בעלי הטריטוריה
הולכנו ושבנו, השתעבדנו לזרים מסמרי שיער
חזקים כשחלשים, מלכים אבודים בזמן
ומשרתים כמו שליצנים, האם איבדנו קיום?

נסחטים מכל אמירה מיוחדת, מתמזגים לאחרים
אך תמיד מחלחלים חזרה אל הקרקע הקדושה
ממלכות מקוללות וזעם בנים על אבות
נרדפנו על ידי כל צדי הרקיע, מתכווצים לאחד
מכים ללא רחם באותם חסרי מונולוג פנימי
מרוממים אל ליד עננים, מסתכלים ומפחדים
מביטים כמו שנופלים, האם שחכנו להתעורר?