שלושה ימים בלתי נסבלים

שכבתי על מיטתי, הקרה , הנוקשה, נטולת השמיכה. חושבת על מצבי, הנורא.
"איך הידרדרתי למצב הזה?" שואלת את עצמי. מחשבותיי נודדות, כאילו אל אי מכושף. רק אני נמצאת שם. ללא נפש חיה. שוכבת על החול הרך. הנעים, החמים. מתחת לעץ המעניק צל. נשמתי מרחפת מעל לעננים, אי שם. מבקרת את משפחתי. ואז…לפתע, אני, נשמתי נופלת ארצה. אבל החול נעלם. האי הקסום, אינו יותר. מתחתי רק להבות המתלקחות. נשמות השטן. מושיטות ידיים, לתפסני. כפות ידיהם במרחק נגיעה מפני הקרות, החיוורות. מחשבותיי נקטעו על ידיי רעש מוזר. שבעצם, זו הייתה בטני. לא נגעה פיסת מזון בפי, כבר שלושה יום. מי היה מאמין, ששלושה ימים, יכולים להפוך לבלתי נסבלים.