שלום לך ילדות מתוקה

אתמול פתחתי את הארון שבחדר,
כדי למיין ולזרוק, לא מעבר.
מצאתי שם צבעים וספר,
מצאתי שם בובה וסוודר.

הבובה ישבה שם כבר חמש שנים,
מחכה בסבלנות עם חיוך על הפנים.
אני זוכרת שהוצאתי אותה מהעטיפה,
כבר גדלתי מאז והיא אפילו לא טיפה.

היו שם גם צבעים ומחברת וורודה,
מלאה בציורים, בחלומות ובתקווה.
סיפורים על קסמים, ועל ארמון של נסיכה.

היה שם סוודר שסבתא סרגה,
ואפילו שנראיתי חריגה..
לבשתי אותו בכל יום,
בגלל תפרים ותפרים של אהבה.

לבסוף היה יומן,
הרפתקאות שעברו עליי בגן.
רסיסים של תמימות,
שנקברו בחדר מבולגן.

אז סגרתי את הארון בחריקה,
ורק נותרתי בשתיקה.
ועכשיו כשהייתי חזקה, יכולתי לומר שלום..
שלום לך ילדות מתוקה.