שלובים יחדיו

ימים ולילות חלפו בתוך עיניו.
נשמתו, היא הייתה עשויה כוכבים.
וחיוכו, הוא היה זוהר ככוכב הצפון.

בעיניה, הסתתרו כול הצורות החיים.
נשמתה, היא הייתה כול-כך מסובכת.
וחיוכה, הוא היה קרן של אושר במקום כול-כך חשוך.

הם היו שלובים יחד.
האחד אינו יכול להתקיים בלי השני.
הם מכירים מראשית הזמן.

אך לאחרונה, דבר מה מוזר החל לקראת.
נראה כי החיוך התעמעם והעיניים כבר לא מה שהיו.
נראה כי אפילו הנשמה השתנתה.

מי יודע, אולי לאחר שנים של קיום, הגיע גם זמנם.
הרי בסופו של דבר, דבר אינו מתקיים לנצח.