שלהבת עדן

הצלחת לסקרן.
תהליך הפרידה (לוויה?) ממישהי קרובה, אולי אמא, אולי סבתא, מתואר ללא עצב של ממש. כאילו מבחינתך היא השלימה את משימתה בעולמנו.

בניגוד מוחלט לפרידה, מתואר גן־העדן האבוד – ילדות, תמימות, אושר.
לא הצלחתי להבין כיצד שני החלקים משלימים זה את זה.

כתיבה יפה, מסקרנת, ואין לי הערות עברית.

אני לא גזען, אני שונא את כולם.

אני מוצאת פה די הרבה רפרנסים או השפעה ניכרת של לנה דל-ריי; אם האבל על האהובה היקרה, התיאור של הדוברת כחווה העירומה בגן עדן, וכמובן ה"היי לוליטה היי", שהוא ממש ציטוט מהשיר שלה, 'לוליטה'.
אני מאוד אוהבת את השירים שלה ואני מניחה שגם את (אני לא הייתי מרפרנסת אמן שאני לא אוהבת). לצד זאת, הרגשתי שאין באמת עומק בשיר שאת בעצמך כתבת. ללנה עצמה יש המון רפרנסים מתרבות הפופ. 'לוליטה' הוא ספר מפורסם של ולדימיר נבוקוב שעליו מתבססים שירים רבים שלה. Off To The Races, למשל, מצטט חלק מהמשפט הכי מפורסם וכנראה שגם הכי יפה מהספר – Light of my life, fire of my lions. הספר של נבוקוב מכיל סיפור יפהפה (באנגלית כתוב נפלא, בעברית פחות), שמתאר טרגדיה נוראה בתחפושת של סיפור אהבה. איש מבוגר שמנצל ילדה קטנה ומערים על הקוראים, בתחכום הזוי יש לציין, שמדובר ברומנטיקה. אני מבינה שהשיר שכתבת הוא מעין מחווה לזמרת, לא לסיפור עצמו, ויחד עם זאת, הערבוב של מספר שירים שלא כל-כך קשורים אחד לשני מבחינת התמה שלהם מוביל לבלבול בנוגע לכוונת המסר שלך, והאמת היא, שאני לא כל-כך בטוחה אם יש כזה (תסלחי לי בבקשה אם אני טועה).