שיר של מנורות

תודה רבה, לא חשבתי שאקבל תגובה כזו

מעניין. התכוונתי להפריד את האמת ממושגים של טוב ורע. האור הוא תמיד חושף את האמת, אבל העיניים שלנו לא תמיד יכולות להתמודד עם הרבה אור. הוא קליל, הוא צף, הוא מרחף, והוא חושף את הפרטים הקטנים, כמו פגמים למשל. בין אם הם יפים או מכוערים. החושך הוא יפה או לא, אבל הוא מרכך הכל, מרכך צבעים, שום דבר לא לגמרי חודר, יש יותר פרטיות, יש בזה משהו עדין וקל להחשף. אך מצד שני, גם בחושך, קל לדמיין שאתה לבד. שזו הרגשה לא ממש נעימה, וזו מטפורה רחבה יותר למה שדמיון בחושך יכול לעשות לנו , כשקל לברוח ולא מקבלים הוכחות קונקרטיות. כל הרוע מתחיל ממקום חשוך. בחושך אתה מפסיק לבכות ואתה שר לאוזנו של האחר, מדבר, כי חשוך. אבל אפשר לשקר, ובאור זה קשה יותר.

חחחחחחחח מה! ולגבי הפרשנות , היא דווקא נורא במקום. נהניתי נורא.

אני מסכים ששקר מוביל לפעמים לתוצאות רצויות יותר מאשר האמת. אני חושב שמה שאוליב מתכוונת זה שיחסים בין אנשים – אם הם לא כנים, זה כאילו אין יחסים, ואין כלום. ואז אנחנו לבד. והיא קוראת לזה "רע". (וליחסים כנים ואמיתיים "טוב")

מממממממממ כן. לבד זה רע. לא לבד זה טוב. ואור וחושך… שניהם מונחים קצת יותר מסובכים מזה.

זה ויכוח נורא מעניין, אם אתה רוצה למטרות מחקר תפנה אליי. במייל או משהו אבל תגיד לי כי אני לא עוברת שם. ובקצרה, אני חושבת שספה מותאמת לנוחות שלי ואמורה לספק לי הנאה. אם אני אוהבת מישהו, זה בלי תנאים, ואם אני מעוניינת בקרבה, אז מדובר בהחשפות. אני רוצה להיות נורא קרובה לאנשים מסויימים, אני לא ארצה לעוות את הקול בראש שלי לכדי נימוס או עיוות חיצוני חברתי שיחצוץ בנינו, ארצה להיות מסוגלת להתבטא בצורה הכי טבעית ונתולת שינויים. "כן , החולצה הזו מכוערת" "כן, זה היה מטומטם" , פשוט מה שעובר לי בראש, ושזה יהיה בסדר. כי האדם מולי מוכן לסבול את זה כדי לקבל אותי, הוא מוכן לאהוב גם את חוסר הנוחות הזו, כי התחושה לעמוד ערום נפשית מול מישהו גוברת על הכל. בסופו של דבר חברות ונאמנות נמדדות איפה שגם לא נעים לעמוד לצדנו. כשיש לנו סרטן למשל. ופה לדעתי טמון אושר אמיתי. האם אני אדם מנומס? כן. לא לכולם. ובר מזל מי שאני מקללת אותו

בשביל להצחיק אותך אני אגיד שכשכתבת "האור חושף את האמת, פגמים" ישר חשבתי על קוסמטקאית ואיפור, הצלחתי להצחיק אותך ? ;)