שיר שינה

שנתי הטרופה
כאהובתי בנערות.

אני חושק בה
אך היא ממאנת לבוא,

רק בשעות שאיני ער
מתגנבת למיטתי,

ובבוקר נעלמת
בלי שחזיתי בה,

ובימים בלעדיה
היא כל מאווי,

ולמענה מעשיי
כולם טפלים,

כי לה מחזרים רבים
וממני שוכחת,

עד חזור הליל
כשרצונה בי,

בגוף מזיע
עם שרירים חלשים,

ואם ובחרה
עוזבת בלי סימן,

אני מטורף בלעדיה
הולך ברחובות,

סהרורי אני
והסהר חיוכה,

חיוך צוחק
בעל לעג ובוז,

תבוז כלפיה
אומרות מחשבותיי,

שקר גס
כמו שק חיטה,

שק לשמיכה
הקרה בלי אדם,

כי אני ברחתי
ואותי פספסה,

אחותה לקחני
ולעד תשמרני,

ואני לא אחזור
מאוחר מדי,

ואני ישן.