שיר פשוט
איבדתי את שמש הבוקר
ואת כוכב הצפון
ואת שמי המערב
ואת רוחות הלילה
איבדתי את האש
ואת המעיין
ואת האביב וזרימת
הטל והמים
גם את המילים
ואת הקריאה
שבקצה השיבולת
על שפת הנהר
וגם את החופש
איבדתי גג
איבדתי ארץ
איבדתי הכל
ותחת רגליי
יפה וגדול
פי התהום הפתוחה
תגובות (7)
אני לא יודעת למה, אבל השיר הזה הכניס אותי לאווירה רגועה שנשארתי בה עד הסוף (כנראה גם בגלל שהשתמשת במילה ״יפה״ לתאר את פי התהום) חוץ מהרוגע הרגשתי גם ריקנות (בגלל שמרוב אבדות לא נשאר כלום) אה ואני מדרגת 5
מעניין. זה באמת שיר רגוע כשחושבים על זה. תודה, שמחתי לשמוע.
מהרגעים האלו שזה פשוט מרגיש נכון להוסיף "ואיבדתי את הראש"
זה נשמע כמו אובדן שבא דווקא בקבלה ובהבנה שמכה כל פעם מחדש שאין כבר מה לאבד, ואין כבר מה לאבד, ובסוף זה רק האדם מופשט מכל והכאב שלו.
אשמח לשמוע את הפרשנות שלך
לא"ש^^
לא חשבתי על פרשנות, אבל שלך נשמעת הולמת.
הסוף ממש חזק עוצמתי ומטלטל. השיר עצמו זורם ממש ממש ממש טוב. ההתחלה נשמעת כמו אובדן מוחלט, כמו מוות. מאיזשהו שלב זה נשמע באמת יותר כמו יותר איבוד דעת. הכל נשמט מתחת לרגליים. אהבתי מאוד. והתהום הזו, אני מדמיינת אותה בתור עיגול רחב שבתוכו היקום נשקף ממנו, ועומדים ליפול פנימה. במילים מעטות ביותר הצלחת לחולל תחושה גדולה. עוצמתי. שואב. ומה שיפה פה זה שיש כאן מירס של רגשות כי התהום הזו היא גם מפחידה ונוראית אבל גם מרהיבה ועשירה ומהממת ומעוררת בעיקר פליאה בנוסף לשאר הרגשות.
לא אמרתי כלום על התהום, אני מניח שבאופן טבעי משליכים עליה את שאר הציורים בשיר. אני בטוח שבראש
שלך המילים קיבלו משמעות הרבה יותר עשירה ממה שהתכוון המשורר