שיר על עלמה ומרפסת

אינה מתעכבת אצלי
אף לרגע אחד
פעוט.
אצה רצה לה דרכה במעלה המדרגות.
ממהרת לענות להודעות המחזרים הרבים,
אשר על- כן אינני מתלונן
אינני מתלונן.

אינה מתעכבת אצלי
אפילו לחצי מבט קצרצר.
לא לשאול לשלומי חלילה,
אולי להעיף מבט בצמחים אשר במרפסת.
כל העוברים עומדים להתפעל מיפי הצמחים,
לא היא. היא אינה מתייחסת.

עלמות-חן יפות מראה עסוקות ביפי עצמן בשרן.
מה להן עם עציצים על מרפסת השכן…
מה להן עם השכן אשר גילו מכפי גילן כפול.

אשר על-כן אינני מתלונן
אינני מתלונן.
אין טרוניה בפי בכלל ובאופן ודאי.
מה- לי ולה, מה לה איתי…

אשר על-כן
בעוברה מדי יום בצעדים קטנים ומהירים
עומד אני ומתעכב גם מתעכב.
לראות בעיניי יפי צורתה החולפת אותי מהר.
לשמוע את קולה המצחק אל תוך מכשיר הסלולאר.
ולהריח, להריח עד בלי די את תמרוקיה העומדים אחר לכתה.

מה אם-כן
יוכל לשרתני בטרוניה?
דבר, ולא חצי דבר.
אדרבא שתלך ותלך ותשוב מאוחר
מבלי להתעכב ,
מבלי לומר דבר.

אני את חיי אחיה
ובמרפסת הזו אתגורר גם מחר.