שיר על מעלית
מעלית עוצרת בקומה שתיים,
נכנס, יש מקום, כולם נועצים בי עיניים,
תא מעלית מפואר עמוס בשבעה אנשים,
לוחץ על הלחצן של קומה עשרים.
שני אנשי עסקים בחליפות יקרות,
מחליפים ביניהם, בשקט, לחישות.
שתי מזכירות שירדו למטה לעשן,
מרוכזות בסלולארי, כאילו יש שם משהו מעניין.
שליח עם קסדה ובידו שקיות מדיפות ריח אוכל זול,
שולח מבטים חודרים במזכירה שעומדת מצד שמאל.
יפה אחת עם שיער שחור,
מעיפה בי מבט, אי שם מאחור.
המעלית נעצרת בקומה שמינית,
המזכירות יוצאות ואחריהן השליח עם השקית.
בקומה שתים עשרה יורדים אנשי העסקים,
שם לב שנשארו לי ולשחורת השיער שמונה קומות, עד קומה עשרים.
טוב, בתוך שמונה קומות אותה אני צריך להרשים,
לשכנע אותה שאני בחור מקסים.
שתרצה לחלוק איתי ערב בכיף,
שלא תחשוב שאני סתם אחד מעייף.
אז משהו שנון בסוף לא אמרתי,
לקומה עשרים המעלית הגיעה ואותה עזבתי.
וכעבור מספר שעות כשלמעלית חזרתי כדי לרדת,
לא תאמינו מי בתוכה חיכתה לי עומדת…
תגובות (4)
אני חושבת שמעליות זה נושא הכתיבה מס 1.
אגב, תקופה, הייתי יושבת במעלית מסויימת ושואבת ממנה השראה. (רב הזמן סתם הייתי מבהילה את מי שנכנס)
נו, ואני חשבתי שאני מקורי :-) . מעניין הסיפור שלך על המעלית וההשראה. ממה היית מקבלת השראה, מהאנשים הנכנסים או מהמעלית? האם מעלית בבניין משרדים או פרטי? היכן היום את מקבלת השראה?
האמת- מעלית בבית חולים פסיכיאטרי.
אני מניחה שזה עונה על שאלת ההשראה.
העלתי לפה סיפור- על חלומות מפחידים- שנכתב במעלית הזאת. שאלתי את כל מי ששיתף איתי פעולה על החלומות המפחידים שלו ויצא משהו ממש נחמד ומאוד שונה ממה שאני כותבת בדכ. יש לי עוד קטע שממש מדבר על המעלית עצמה ומה היא גרמה לי להרגיש אבל הוא אפל נורא ואני מניחה שרב האנשים בכלל יחשבו שאני מדברת שם על שירותים.
בקשר להשראה שלי היום, בזמן האחרון גם אני תוהה היכן היא. בגדול רב הסיפורים שלי נכתבו מתוך כאב. רובו שלי. הייתי שמחה למצוא השראה חיצונית שתעזור לי גם להתרחק מעט מן הכאב.
טוב לדבר איתך (:
מ-ר-ת-ק… נשמע שאת מסוג האומנים הטוטאליים וזה מרשים. אני חושב שהרבה יצירה באה לעולם בעקבות כאב ובאמת, כאשר הכל טוב ובפרט, ההרגשה טובה, יותר קשה ליצור ולמצוא השראה. אני מאחל לך שהכאב יעבור, או לפחות יפחת, ותמצאי השראה חיצונית. תשתפי אם תמצאי את אותה השראה חיצונית, אני מניח שכולנו מחפשים אותה במידה זו או אחרת.