שיר נורמלי אחד

אני שבור, שבור מכאב
כואב מהחצים החדים שתקעו בי
מצית סיגריה, בסיגריה, בסיגריה
שרשרת עשן שאמורה להקהות, לשתק, לחבק, לנתק אותי מהבלי העולם הזה
אבל מורידה אותי לרצפה, נותנת לי מכה לתוך הבטן הרכה והעגולה הזו
ואני מתבזה

בלי להיות עצוב או שמח, בלי לראות את השמש הצהובה, הכתומה הזו
בלי להצליח לחשוב מחוץ לדיכאון החמוץ הזה
אני חוזר על מילים, סופר את השיעולים שעוד נותרו לי בקנה, מדבר את עצמי למוות ושותק שעות

לא אוכל, לא סיגריה, לא אלכוהול, לא סקס, לא חרוזים ולא שיר נורמלי אחד
אני נופל, צולל, דועך, נמעך, נרמס
אני שונא את הבדידות אבל חייב להיות לבד