שיר ללא שם #3

למדתי אותך, עיר יקרה,
את רחובותייך הרגשתי,
בלבי חשתי, זוהמה.
השפה שאת יצרת,
זורמת משפתותיי,
כמו שירת ציפורים,
ביום סתיו בהיר.
וכשהרוח מעיפה,
את הלכלוך והעשן,
ואת נחשפת בפעם הראשונה,
בכל ההילולה וההדרן.
או אז, כשהגשם ישטוף,
מעלייך את הכאב,
תזרמי בתוכי,
כמו נהר עצל.